לב

הקדמה להבין מא' א' בס"י אחת דבר אלקים זו הרוח כו' ואח"כ הרכיב הרוח ממים ואש כו' ע"ש, ונמצא הרוח גבוה מאש ומים וקדם אליהם ועד"מ הנה אנו רואים שלהבת הקשורה בגחלת, שהיא גנוזה בגחלת בבחי' העלם גדול, וע"י מפוח שנופחים בה בגחלת, הנה תצא השלהבת הקשורה בה מן ההעלם לגילוי, ואנו רואים בחוש שלפ"ע הרוח הנופח בה, כן תגדל יציאת השלהבת, שהרי בניצוץ קטן מאד, כשיפיחו במפוח יגדל מאד ויהי' להב גדול כו', וכן במים ינשאם הרוח ויגביהם כמו גלי הים כו' וכמ"ש במ"א, ומזה מוכרח שהרוח גבוה בשרשו מאש ומים, עד שאופן הרכבתם אם מעט ואם רב תלוי ברוח המוליכם ומוביאם ומנדדם כו', וכמו"כ יובן הנמשל מכ"ז למשכיל למעלה, בהיות ידוע די"ס דאצי' נמשלו לשלהבת הקשורה בגחלת כמ"ש בס"י כ"פ, וכמ"ש ביאור הדברים במ"א שהו"ע קשירתם ואחיזתם במקור חוצבם בעצמות אור המאציל בבחי' העלם גדול כו' וע"י הדבור בהבל ורוח יצאו מן ההעלם לידי גילוי אור להיות מציאות אור חסד דאצי' נגלה ליש ודבר מה, וגם ניצוץ זה יתחלק לכמה חלקים כמשל הרוח המפזר חלקי השלהבת לכמה ניצוצים קטנים וכו' וד"ל, וכמ"ש קול ה' חוצב כו' והיינו אחת דבר אלקים, זה הרוח אלקים שבבחי' דבור העליון, שהוא עיקר המוציא הרכבות המדות דחו"ג אש ומים במדה וקצבה מן ההעלם כו' וד"ל, [וכמ"ש קול ה' חוצב להבות אש, שהוא בחי' הבלים דרוחא עילאה בחי' בוצינא דקרדוניתא כו' כמ"ש במ"א ע"פ ומלכי צדק כו' במאמר הזהר דשם באריכות]. ועד"ז יובן ג"כ ענין מצות הקריאה דוקא בתושב"כ הגם שכבר נתנה בכתב האותיות מבחי' יסוד אבא ומאיר בה אוא"ס כו', עכ"ז לא תצא אורה מן ההעלם של אוא"ס כ"א ע"י הדבור והקריאה דוקא, להיות כי ע"י ההבל של הלב מקור הדבור שבפה מבחי' הרוח, הנה הוא המקור להיות מציאות הרכבות אש ומים כו', והיינו להוציא אותיות התורה ממקור חוצבם בהעלם אוא"ס שבאבא כו' לידי גילוי וכאלו עכשיו בעת הקריאה נתנה ונמשכה התורה מעצמות אוא"ס, כמו ההבל ורוח המאציל המוציא השלהבת אור של הי"ס כנ"ל. ולטעם זה יובן ג"כ מה שנכתבו מספר השבטים בתורה והחיוב לקרותם מידי שנה כו' להיות כי כל שבט ושבט יש לו הארה מיוחדת למעלה, הגנוז בהעלם עצמות אוא"ס מצירופי אותיות שבתו' והם מיוחדים לכל שבט ושבט בפ"ע, וע"י הקריאה נמשכו מלמעלה לאותו השבט לפי אופן מדריגתו דוקא, ע"י צירופי אותיות הללו דוקא מן ההעלם לגילוי כו'. ויובן זה ע"פ הקדמה ידוע דמבשרי אחזה כו' בהיות שאנו רואים באדם התחתון בענין החושים ראי' שמיעה ריח כו' שיש לכאו"א כח רוחני מיוחד בנפש בפ"ע, ואין לו שייכות עם חבירו כלל, שהרי אם יסתום האוזן לא יוכל לשמוע גם כשיהי' עיניו פתוחות ביותר כו' לפי שכח הראי' יוכל להאיר כחו גם בהעדר השמיעה וכח השמיעה בהעדר הראי', ואין להם שייכות והתקשרות זע"ז עד שימנע אור שפע אחד מבלעדי חבירו כו', ועד"ז כל חושים הגשמיים ותנועת פעולת האברים הפרטים, יש לכאו"א כח מיוחד בפ"ע כו', וא"כ אין תיקון לאחד כ"א בהמשך כחו המיוחד לו בנפש, ולא יועיל לו משיכות כח זולתו כו'. וע"ד דוגמא זו יובן למעלה, שהרי השבטים המה למעלה באצי' כל א' כח אלקי מיוחד לו בפ"ע, וכמ"ש על הכסא דמות כמראה אדם כו', ויש שבט שהוא בחי' כלי העין ויש שהוא בחי' יד ויש שהוא בחי' אוזן וכדומה, וצריך לכל אחד