כח

ז) שטה וצמאון * — הרע, וכענין ואת עשו שנאתי, וגבי יצחק נז' שאהב את שונאי, והיינו כי מאחר שלא יגורך רע, ע' בהביאור סוף אות א' שזה מונע השראתו של הקב"ה א"כ החפץ בקרבת ה' צריך לשנוא בחי' מדות הרעות כמו ששונא סם המות הממית, כך הו"ע את המות ואת הרע.

ח) שטה ומדברך * — וצמאון כו'. נמצא התפלה צ"ל בב' בחי' הצמאון לאלקות והשנאה על הרע.

סעיף ב. שטה והתחברות * מלשון והאדם ידע כו'. עמ"ש בענין מ"ש הרמב"ם במו"נ פ"ו איש ואשה כו' כאשר יאמר משל הקדמוני שנמצא הוא יחוד ממש המשכת הדעת כמו שהטפה נמשך ממוח הדעת ונתגשמה כך כשיומשך באדם וידעת היום כו' כי הוי' הוא האלקים לכן נק' כנס"י אשתו וזהו ומלאה הארץ דעה כו'.

שטה והשביע * נפש שוקקה כו'. עד"מ כמו שהנקבה מקבלת נייחא ועונג בקבלת הטפה שבזה נתמלאה תשוקתה כמ"ש ואל אישך תשוקתך וכמ"ש בלקו"ת פ' מטות סד"ה עיני כל בענין ומשביע לכל חי רצון, וזהו שבע ביום הללתיך להמשיך בחי' שביעה שובע שמחות כו'.

יא) * שטה ביום * — בחי' צל. ע"ד שנת' בתו"א סד"ה ויקהל משה שמתחלה נמשך האור בדרך מקיף ואח"כ מאיר באו"פ כו' וכמ"ש בד"ה ענין המרגלים בענין עגולים ויושר. גם כמ"ש בד"ה עיני כל הנ"ל בענין שצ"ל חופה קודם היחוד כו' ועמ"ש בד"ה תורה צוה כו'. וזהו שמאלו תחת לראשי ממדבר סיני וימינו תחבקני אהל ואח"כ מועד זהו היחוד, ובחי' זו למטה זהו ע"י תפלה מדבר סיני ומצות ותורה אהל מועד ג' דברים שהעולם עומד תו' ועבודה וגמ"ח. וז"ש ברבות תרומה ספל"ג ע"פ מאת כל איש אשר ידבנו לבו אפי' אחד מישראל יכול לעשותו כו' היינו להמשיך יחוד הנ"ל ע"י שימשיך הדעת בה' כאלו רואה.

יב) סעיף ג. שטה ומתגלה אהל מועד כו' כי הנה כתיב אל דעות ב' דעות ד"ע וד"ת כנז' בכמה דוכתי וסד"ה משה ידבר, והיחוד זהו ע"ד יהב חכמתא לחכימין שיומשך השפעת ד"ע בד"ת ע"כ המשכה זו ע"י משה שהוא ד"ע כו', ועמ"ש ע"פ וידעת היום ובד"ה החלצו, גם משה נתנבא בזה זה ספר תולדות.