כז

ג) עמוד ב' שטה אמרו * — כביכול. ע"ד ויצא מן בת ציון כל הדרה וארז"ל זה הקב"ה שנא' הוד והדר לבשת דהיינו ע"ד דסליק לעילא כנז' בתו"א בד"ה וארא, ונשאר הדבור שהיא מל' בל"ג הפנימי' וכענין וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארו כו' ומקבל רק מחיצוני' ואחורים של המדות כנז' בתו"א בד"ה כי אברהם לא ידענו, ואזי נק' כרחל לפני גוזזי' נאלמה בד"ה את קרבני לחמי.

ד) שטה ותחבולותיו * — בהבלי העולם. וזהו"ע נפילה כו' בד"ה כי ההרים ימושו, וע' בתו"א פ' נח בד"ה מים רבים ובד"ה כי אתה נרי גבי ענין יגיה חשכי, ולקמן בד"ה וארשתיך לי בענין כלה חגרת.

ה) עמוד ג שטה צמאון כארץ מדבר וצי', עמ"ש בהביאור סעיף ד'. וזהו שאמרו רז"ל ויצא מן בת ציון יש לנו מנה אחת יפה שנא' ה' מנת חלקי, וזהו ע"ד לבי ובשרי ירננו אל אל חי מהו"ע ית' בד"ה וארשתיך לי, וכענין ועמך לא חפצתי, וזהו"ע האפיה בחי' אש שלמע' מבחי' מים לדבקה בו, וע"ד העלא' מ"ן לעולם התהו זהו ע"י מאדך שלמע' מהכלים. וזהו"ע קבלת עומ"ש שלמע' מעול מצות בסידור שער הק"ש. והנה אין הדינין נמתקים אלא בשרשם ולכן העלאת המל' ממדבר דק"נ הוא ע"י מדבר הגדול דעולם התהו, ועי"ז מי זאת עולה מן המדבר עלויה מן המדבר כאישון בת עין שהראי' נמשך משחור שבעין בירור ב"ן כו' ועמ"ש מענין מי זאת עולה מן המדבר בד"ה ויושט המלך לאסתר, וע' ברבות פ' שמות פ"ב ע"פ וינהג את הצאן אחר המדבר כו' ועמ"ש ע"פ ואני אראה בשונאי, גם בחי' מדבר הוא ע"ד שפי' בזח"ג בלק דקצ"א ע"פ שחורה אני דאזעירת גרמה ונעשית בחי' י' דלית בה חיוורו כו' והוא כענין כת אחת אומרת קדוש פ"א רצון אחד כו'.

שטה כל * — דרגין כו', ועמ"ש בד"ה ובבואה לפני המלך בענין אשר שם שמות כו'.

ו) שטה צמאה * , אבא ואראה וגו'. נראה כי הראי' עין בעין, יראו זהו"ע היחוד, וכדפי' בעה"ק ח"ג פל"ו ענין עין בעין נראה. והטעם י"ל כי ראיית הנביא היא ראי' שכלית וא"כ זה שיומשך ח"ע בהשגת הנביא זהו ביחוד כדלקמן בענין אהל מועד וכן ונועדתי לך שמה זהו"ע הראי' שראה משה. גם כי ענין הדעת נק' ג"כ ראי' כמ"ש אתה הראת לדעת וכן ולבי ראה הרבה חכ' ודעת, גם כענין יונתי הסתכלות, צאינה וראינה כו'.