כה

מלהיות בחי' ראייה ובחי' המשכת ונהר יוצא מעדן, ומ"ש שלכן עיקר תקון התפילה היה אחר חורבן בהמ"ק עיין מזה בלק"ת פ' חוקת בד"ה ויעש משה נחש נחושת וכן מבואר בפע"ח שער הראשון פ"ז דל"ז ע"א בדפוס דובראוונע וז"ל ואמנם אחר שנחרב בהמ"ק בעוונותינו נסתלקו המוחין מזו"נ (ע' בה"ז פ' בלק על המאמר שם דקצ"א א' ע"פ שחורה אני ונאוה) ולכן אנו צריכים להתפלל תמיד בכל יום כדי להחזיר למקומן את המוחין כדי שיזדווגו זו"נ (זווג זה זהו ענין המשכת ונהר יוצא מעדן, וע' ביאור דמזוזה מימין בענין קטן אינו מוליד כו') אבל קודם שנחרב היו זו"נ פב"פ (ע' בלק"ת פ' תצא בד"ה כי ההרים ימושו בענין מפני מה לא נאמר נון באשרי ושם עוד בענין ואגודתו על ארץ יסדה) וכמעט שלא היינו צריכים להתפלל כי לא היה בהם חסרון ולא היו צריכין אל תפלתנו להמשיך מוחין לזו"נ עכ"ל, גם כפשוטו י"ל כי תפלות במקום תמידין תקנום, וא"כ כשהי' קרבין התמידין ממש לכן לא היו צריכים כ"כ לתפלה, והכל ענין א' כי ע"י התמידין מעוררים בחי' והחיות נושאות כמ"ש בד"ה לבבתיני אחותי כלה ועי"ז ממשיכים המוחין לזו"נ כו' ובחי' פב"פ כו'. והנה זווג זה פירושו השפעת החכמה והדעת ע"ד שארז"ל ביום חתונתו זה מתן תורה וכמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה שחורה אני ונאוה דרוש השני בתחלתו וזהו ג"כ ענין המשכת ונהר יוצא מעדן כו' הנ"ל.

יד) ומ"ש בפ"ב בענין אהל מועד, מלשון ונועדתי אותיות ונודעתי והאדם ידע ז"ס הייחוד, וה"ע כי אל דעות, ועמ"ש בהגהות לד"ה את שבתותי תשמרו בענין ומקדשי תיראו שארז"ל פ"ה דברכות דל"ג א' גדול מקדש שניתן בין שתי אותיות ר"ל בין ב' שמות הוי' אד' כמ"ש פעלת הוי' מקדש אד', והיינו שע"י בהמ"ק נמשך יחוד הוי' אד' שהוא המשכת אור א"ס ע"י האצי' להאיר בבי"ע שזהו ע"י שם אד' והיינו יחוד הוי' אד' גימט' אמן ולכן נאמר ואתחנן כו' אד' הוי' אתה החלות, ועמ"ש סד"ה כי כארץ תוציא צמחה, בענין כן אד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה כו', וכמ"כ ארז"ל שם גדולה דיעה שניתנה בין שני אותיות כי אל דעות הוי' ודיעה היינו ענין ונועדתי, ועמ"ש ע"פ אלה פקודי המשכן משכן העדות, ומשם יובן ענין מועד, וא"כ שייך ללשון מועדים שהם מועדים לשמחה זמן גלוי עלמא דאתכסייא בחי' בעטרה שעטרה לו אמו שמזה נמשך היחוד כמבואר בזהר ר"פ וארא ע"פ עד תאוות גבעות עולם, וזהו שמתחלה צ"ל בחי' אהל ומקיף היינו בחי' בעטרה שעטרה לו אמו, ובמא"א אות א' סמ"ד אהל נקרא יסוד דבינה הנמתח ונעשה כעין אהל על ראש יעקב ורחל ובפרט בליל שבת בסוד סוכת שלום עכ"ל, וע' בפע"ח בכוונת ליל שבת בענין ופרוס עלינו סוכת שלומך, והיינו שעל ידי מקיף ואהל זה נמשך אח"כ השלום וה"ס מיתוק הגבורות הנזכר באג"ה סי' י"ב וזהו עצמו ענין היחוד, וע' בסידור בענין נטילת לולב בסוכה דוקא זהו ג"כ ע"ד הנ"ל כי הלולב זהו המשכת הדעת לנוק' וצ"ל ע"י המקיף תחלה שזהו ענין הסוכה ע"ד סוכת שלום, וזהו ג"כ ענין אהל מועד, והנה אהל מועד גימטריא יוסף וכמ"ש במא"א שם והיינו כנ"ל בענין בן פורת יוסף, וע' בת"א פ' ויגש מזה ג"כ איך המשכן הוא בחי' יוסף.