כד

אור בהביאור. ומה שזהו ע"י תוספת המ"ם פתוחה יש להעיר ממ"ש בזח"א בהשמטות רסי' כ"ג בענין והיתה לד' המלוכה בקדמיתא אקרי ממלכה בגין דינקא לתרין סטרין לימינא ולשמאלא והשתא מלוכה אקרי בגין דינקא לימינא.

יג) ובענין שהיא בבחי' מדבר בארץ ציה זהו ענין מ"ש בתילים סי' מ"ב בענין כאיל תערוג על אפיקי מים כו' צמאה נפשי לאלקים כו' לאל חי וע' זח"ג פ' אחרי דס"ז ע"ב ודס"ח ע"א דבחי' צמאון הזה הוא לאפיקי מים מבחי' ונהר יוצא מעדן כו' משא"כ בהיותה בבחי' מדבר אין מאיר מבחי' אפיקי מים כנ"ל, והיינו מ"ש תלים סי' ס"ג מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה כו' צמאה לך נפשי בארץ ציה ועיף בלי מים דארץ ציה היינו מדבר שהוא יובש ואין שם מוצאי מים וכמ"ש בארץ ציה וצמא יחזקאל סי' י"ט י"ג. והנה ע"י צמאון זה גורם המשכת ונהר יוצא מעדן כו' לרוות הצמאון וכמ"ש ישם מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים בתלים סי' ק"ז ל"ה, וזהו ענין אהל מועד כי מבואר שם בזהר דס"ח א' דבחי' אפיקי מים הנ"ל נמשכים ע"י צדיק, והנה אהל מועד גימטריא יוסף שהוא צדיק עליון והיינו כי ונהר יוצא מעדן יובל שמו והוא המשקה עצי הגן וגם עץ החיים מקבל ממנו כמ"ש והיה כעץ שתול כו' ועל יובל ישלח שרשיו, ובחי' צדיק הוא הממשיך מבחי' יובל וזהו ענין בן פרת יוסף, הוא פרת הוא דמעיקרא בחי' ונהר יוצא מעדן כו', וגם כמ"ש כי אותי עזבו מקור מים חיים הרי הוא ית' נק' מקור מים חיים ובהרמב"ן פ' תולדות הבארות רומזים לבהמ"ק ובמד"ר פ' ויצא והנה באר בשדה זה ציון, א"כ הצמאון לאל חי שזהו בחי' במדבר סיני גורם ההמשכה דבחי' באהל מועד שהוא ההמשכה מבחי' צדיק עליון, וע' בזהר ויקרא דט"ו ע"פ צדיק ה' צדקות אהב, א"כ מכל זה מובן דכדי לתקן בחי' מדבר מה שממנו פתח ומבוא כו' זהו ע"י בחי' ומדברך נאוה להיות צמאה נפשי, וכן הוא בנפש בעבודת ה' כמ"ש בת"א פ' ויצא שם בהביאור דף ל"ז * ע"ד וז"ל וכן בכל נפש שעסק התורה שלו הוא בבחי' נפרד ולא בבחי' ביטול כו' מחמת תגבורת האש והחמימות שמצד גופו ונה"ב אשר נמשך אחריהם עכ"ל, וזהו כענין בחי' מדבר, והעצה לזה להיות ומדברך נאוה, היינו ע"י דיבור התפלה ברשפי אש וצמאון שאפילו כל העולמות עליונים הם בחי' מדבר ושממה כו' ע"ד אשר שם שמות בארץ א"ת שמות אלא שמות כו' אשתארן כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא כו' ראו עתה כי אני אני הוא, עיין זח"ב פ' משפטים דק"ח ע"ב ונתבאר מזה ע"פ עתה ידעתי כי גדול הוי' מכל אלקים כי בדבר אשר זדו, ומ"ש שהצמאון לבא לבחי' ראו עתה ולעיל נתבאר שהצמאון הוא לבחי' אפיקי מים כו', אפ"ל דהכל א' כי הראייה זהו בחי' נבואה ואפיקי מים הם נו"ה שבהם ועל ידם נמשך הנבואה, וגם כמ"ש הבחיי פ' מקץ דנ"ד ע"ב ע"פ והנה עומד על היאור, דיאור ונהר שניהם מלשון אורה וגם הגשמים נק' אור כמ"ש על כפיים כסה אור והרי אור זהו ענין ראייה, ובענין רעבים גם צמאים כו' ויצעקו ר"ל עי"ז נק' מדבר סיני שנמשך ממנו שנאה על הרע, כמ"ש אוהבי ד' שנאו רע, כי הרע מסתיר