טז

הגהות על הדרוש במדבר סיני שבלקו"ת

הגהות על הדרוש במדבר סיני באוה"מ שבלק"ת

מ' מדבר ע"ד מדבר העמים שנת' בד"ה אלה מסעי דרוש השני מדבר בקדושה שהכל בחי' שממה אצלו ית', י"ל ע"ד וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא עמ"ש מזה לקמן סעיף י"ג, או י"ל ע"ד א"ת שמות אלא שמות (ע' בד"ה ובבואה לפני המלך) ור"ל כי שמות וחד חרוב ע"ד אמלאה החרבה דכאשר אמלאה גלוי הקדושה אזי החרבה תאוות נה"ב ועכ"ז היא שמות מבחי' שם והארה כו', מדבר בהתפעלות ע"ד ורבוא רבבן קדמוהי יקומון שלמעלה מבחי' אלף אלפים ישמשוני' וכמו כת אחת אומרת קדוש רק העלאה, ועמ"ש בענין משריין ורתיכין, מאין באת ולאן אתה הולך אן מקום געה"ת כי על געה"ע נאמר מי יעלה בהר ה' וע' בלק"ת בהג"ה פי' כשמאיר אצי' בגעה"ת זהו גבוה מעצם געה"ע מצד עצמו. ופי' הענין י"ל עדמ"ש בת"א פ' חיי בד"ה יפה שעה א' בתומע"ט אשר גם בעולם הבריאה אינו מושג עצם אלקותו רק ע"ד ידיעת המציאות ולא השגת המהות אבל בג"ע מושג המהות מאלקות ואפ"ל זהו הבחי' היינו כשמהות האצי' מאיר בג"ע משא"כ ג"ע מצד עצמו הוא בריאה, או י"ל כמ"ש (בת"א בד"ה רני ושמחי דרוש השני) שהשגת המלאכים רק בבחי' מל' וצדקתך ירננו אבל יסוד הנק' טוב, סוד ה' (עמ"ש ע"פ אספה לי שבעים איש בבוך תרי"ט ב' דף סמ"ך) זה הבחי' אינו מושג להם רק ע"ד זכר רב טובך יביעו אבל ע"י תומ"צ יבא טוב ויקבל טוב מאיר סוד ה' ליריאיו, ולכן גלוי בחי' זו אף בג"ע התחתון גבוה גם מעצם ג"ע העליון שמאיר בו רק בחי' מל' כו' וזהו ויניחהו בג"ע לעבדה זו רמ"ח מ"ע ר"ל העבודה להמשיך שיהי' שם גלוי מהות האלקות בבחי' ראייה והשגה ממש זה אינו מצד עצם הג"ע אלא ע"י העבודה (ע' בלק"ת סוף שה"ש בד"ה השמים כסאי), ואפ"ל שלכן הביא כאן ענין זה ע"פ במדבר סיני באוהל מועד דכמו באוהל מועד שהיה במקום גשמי האיר בו אור א"ס ב"ה מבחי' שלמעלה מגלוי בעולמות העליונים וכמ"ש הבחיי פ' תרומה ע"פ כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו כסא בינה כבוד חכמה מרום כתר מראשון א"ס, הכל האיר במקום מקדשנו ע' בקונטריס שבסוף הספר וע' ג"כ בסש"ב ס"פ נ"ג ובהרמב"ן ע"פ וכבוד ה' מלא את המשכן, כמ"כ עד"ז יוכל להיות גלוי אור א"ס בג"ע