טו

לעורר רחמים על התלבשות הניצוץ בגוף החומרי (שע"ז נאמר ימצאהו בארץ מדבר וע"י התעוררות רחמים יהי' עולה מן המדבר) ואח"כ לבית אבותם י"ב שבטים י"ב בקר המקבלים מבחי' הים עומד עליהם עלמא דאתגליא (בחי' שנה ראשונה מקור לי"ב בקר כנ"ל) והוא הרחמים על עולמות בי"ע שפרסא מפסיק ע"כ מים תחתוני' בוכים כו', אח"כ רחמים דיעקב ת"ת דאצי' רחמים גם על עולמות עליונים כו' (ז"ע בשנה השנית מקור י"ב ג"א דאצי'), וכ"ז ע"י שאו משה דעת שממנו נמשך רחמים, וע"י בחי' הנ"ל ההעלאה לגלגלתם אה"ר שלמעלה מעלה מבחי' הדעת.

ועם כל הנ"ל יובן מארז"ל בפרק חלק דק"י ע"ב דור המדבר אין להם חלק לעוה"ב כו' דברי רע"ק, ארבב"ח שבקיה רע"ק לחסידותי' דכתיב זכרתי לך כו' לכתך אחרי במדבר כו', ולכאורה דברי רע"ק תמוהים דמה יענה על פסוק זה שהביא רבב"ח. אך הענין דפי' דור המדבר היינו שהם היו עבודתם ע"ד ומדברך נאוה, מי זאת עולה מן המדבר, דהיינו להפך חשוכא לנהורא ע"י צמאון רשפי אש האהבה ועמ"ש בד"ה כנשר יעיר גבי יצרנהו כאשון עינו, כמו כח הראי' מתגלה דוקא בשחור שבעין, בירור שם ב"ן, וזהו עילוייה מן המדבר דוקא, וע"ד מ"ש הסבא ס"פ תצוה דקפ"ז סע"א ע"פ ידע מה בחשוכא ונהורא עמי' שרא כו' דאלמלא חשוכא כו' מגו חשוכא דהוה במדברא כו' וע"ש דקפ"ג סע"ב ע"פ ובמדבר אשר ראית כו', וי"ל ראית ממש כנ"ל שע"י בירור וזיכוך השחור שבעין מתגלה כח הראייה להיות אשר עין בעין נראה אתה ה'.

והנה כ"ז הוא בחי' מדבר כנ"ל בענין מדבר סיני אך אח"כ צ"ל בחי' אהל מועד בחי' המשכות אלקות ע"י מעשה המצות, וז"ע א"י אשר רוב המצות תלוין בארץ ונק' ארץ מושבותיכם בחי' ישוב, כי מדבר נק' אשר לא ישב אדם שם שהוא רק העלאות מלמטה למעלה, אבל בחי' ישוב הוא כמ"ש וישב ה' מלך לעולם, וכמארז"ל אימתי גדול ה' כשהוא בעיר אלקינו, בחי' עיר נמשך מצירופי אותיות התורה שתי אבנים בונות שתי בתים, וע"ז נאמר ובתים מלאים כל טוב, וכמ"ש ע"פ אני חומה זו תורה, כתפארת אדם לשבת בית, בחי' אוהל מועד והאדם ידע, ועמ"ש ע"פ תבנה ותכונן עיר סיחון, וזהו ג"כ אל תקרי בניך אלא בוניך, בחי' בניך בחי' רצוא, ונק' לימודי הוי' בחי' בינה בן י"ה, ועכ"ז צ"ל בוניך דוקא בנין ירושלים יראה שלם, ודור המדבר לא רצו ליכנס לארץ להשפיל עצמם בבחי' שוב במצות מעשיות כ"א להיות בבחי' ומדברך נאוה, וטעו בזה טעות גדול, כי גם מעלת מדבר בירור ש' ב"ן זהו אחר שנמשך שם מ"ה לבררו והיינו ע"י המצות ואזי אחר הבירור דמ"ה מתעלה ב"ן להיות א"ח עט"ב א"כ יתרון מעלת מדבר סיני זהו ג"כ ע"י אוהל מועד, משא"כ מדבר עצמו ב"ן בלא מ"ה כו' אין נק' עט"ב. והנה ידוע דיש ב' בחי' ג"ע ותחה"מ אשר ג"ע שרש הגילוי מחו"ב ונהר יוצא מעדן, בחי' ממכ"ע, אך גילוי סוכ"ע זהו דוקא בתחה"מ ועיקר גילוי זה ע"י השוב במצות מעשיות, וזהו המגביהי לשבת, לא לתוהו בראה לשבת יצרה, ודור המדבר שהי' רק בבחי' רצוא בעבודה רוחניות ס"ל לרע"ק שאין להם חלק בתחה"מ כ"א בג"ע מבחי' ממכ"ע כו', וא"כ לק"מ מזכרתי לך כו' דודאי מעלתם גדולה ומ"מ נק' כ"ז לכתך אחרי, בחי'