יג

בבחי' מדבר וצימאון (נמצא שהעלי' הוא מבחי' המדבר וציה והיא ירידה צורך עלי' דדוקא מצד הריחוק בארץ ציה תגדל הצימאון, וענין צימאון זה נק' ג"כ מדבר שהוא ל' דבור התפלה וגם ההתבוננות הוא מבחי' מדבר איך שאפי' עולמות עליוני' הן בחי' מדבר ושממה רק אתה ה' לבדך כנ"ל, ונק' בחי' זו מדבר סיני שעי"ז ירדה שנאה כנ"ל). והנה עד"ז נתקנו כל פסוד"ז כדי לעורר ולהגדיל בחי' הצימאון בקרב איש ולב עמוק בשומו ללבו איך אפי' דשמים ושמי השמים והמים אשר מעל השמים יהללו את שם הוי' כו' בחי' שמו בלבד וגם בחי' שמו הוא נשגב בבחי' לבדו דלמח"ת בי' רק הודו וזיוו של שמו על ארץ ושמים כו' כמ"ש במ"א, וכן עד"ז הוא ברכת יוצר אור איך שהמלאכים אומרים שהוא קדוש ומובדל ואין ערוך אליו ית' יותר ממה שאין ערוך בחי' דומם לגבי אדם בעל שכל חי ומדבר כו' כמ"ש במ"א, וכ"ז הוא הגדלת הצימאון ממטה למעלה כו' ובחי' מדבר סיני כו' עד ברכת אהבת עולם אהבתנו שברכת אהבת עולם היא המשכה מלמעלה למטה לרוות הצמאון כו' ונק' בחי' אהל מועד.

ה) וביאור הענין כי הנה מלת מועד מלשון ונועדתי לך שם (תרומה כ"ה כ"ב) וכדפירש"י שם כשאקבע מועד לך לדבר עמך כו', והנה ונועדתי אותיות ונודעתי ופי' נודעתי הוא ל' התקשרות והתחברות מלשון והאדם ידע את חוה כו' (ומבואר במ"א ע"פ ושמי הוי' לא נודעתי להם דהל"ל הודעתי אלא לפי דהוא ושמו אחד, וא"כ פי' נודעתי היינו גילוי א"ס ב"ה ממש, ומלשון זה הוא ענין מועד שהוא ג"כ ענין קישור וחיבור זה וכמ"ש במ"א ע"פ להקריב לי במועדו שלכך נק' היו"ט מועדי הוי' לפי שהוא ענין קישור וחיבור גילוי אא"ס המלובש בחכמה שיתגלה ויומשך באותו יום שחל בו יו"ט שהרי יום זה הוא מבחי' שיתא יומין דחול שהם הששה מדות והגילוי מחכ' במדות הוא ע"י ממוצע, והיינו בחי' בינה שהיא המקשר ומחבר כו'), ועיי' עוד במ"ש בביאורי הזוהר פ' קרח בענין קריאי מועד כו', דהיינו המשכת יחוד א"ס ב"ה למטה שיהא שורה ומתגלה בנפש האדם יחודו ית' האמיתי איך הוא ממכ"ע בשוה ואפי' מלא כל הארץ הלזו הוא כבודו ית' כו' כי הוא חיי החיים ואין עוד מלבדו כו' (ועיי' בפרש"י תרומה שם איך ענין הדיבור למטה באוהל מועד היינו הקול יוצא מבין הכפורת ונשמע באוהל מועד. ונראה לפרש דידוע בענין משכן ומשכן העדות שהם יחוד או"א נק' משכן העדות ויחוד זו"נ משכן סתם ופי' אהל מועד הוא כללות ב' יחודי' אלו שנמשך מיחוד או"א להיות יחוד זו"נ ומשם נשמע למשה כו', ועכ"פ אוהל מועד הוא יחוד זו"נ), ולזאת תהיה שמחת הנפש גדולה לאלקי' להתענג על ה' בבחי' אהבה בתענוגי' מפני קרבת ה' ודבקותה באלקי' חיים תחת אשר היתה צמאה מתי אבא ואראה כו' והרוה את נפשה בגילוי יחוד זה והשביע נפש שוקקה כו' וכדכתי' עבדו את ה' בשמחה וכתי' תחת אשר לא עבדת את הוי' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, ומרב כל פי' יותר מכל התענוגים אפי' רוחני' בחי' ג"ע העליון כו', אך איך הוא דרך יחוד אוא"ס ב"ה למטה בנפש האדם מאחר דלית מחשבה תפיסא בי' כו', אך הנה הוא באמת ע"י בחי' אהל וזהו אוהל מועד, והענין כמ"ש ובצל ידי כסיתיך בחי' צל ולא אורה נגלית והיינו ע"י בחי' רמ"ח פקודי' שהם רמ"ח אברי' דמלכא