יא

והטעם לזה שנק' דיבורי התפלה בשם מדבר הוא להיות כי ענין התפלה צ"ל ברשפי אש וצעקת הלב כמ"ש צעק לבם, כי כ"ז שאין מעורר את האהבה בתפלה ברשפי אש עד שתחפץ להתפשט מלבושי' שבנוגה הנה האדם בטבעו מעורב טו"ר, ואף שאינו עושה רע בפ"מ הוא מחמת שהרע ישן אצלו אך אעפ"כ בטבעו הוא ככחו ותולדתו עד שיפרידנו ברשפי אש האהבה (וכמ"ש במ"א ע"פ מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו, שכמו ע"י שנותנים הכסף לכור באש מתגלה הסיגים ומתפרדי' כך ע"י רשפי אש האהבה מתגלה תערובת הרע שבנפשו ומתפרד כו'), וענין הרשפי אש הוא שיהי' בבחי' צמאון כמ"ש צמאה לך נפשי כו' בארץ ציה כו' וזהו בחי' מדבר שנק' ארץ ציה ועיף כו' ששם שייך הצימאון, וז"ש הוציאוה ותשרף ופי' בזוהר הוציאוה בגלותא דהיינו ענין גלות השכינה בבחי' מדבר וציה כנ"ל ואז ותשרף היינו בחי' רשפי אש האהבה מחמת גודל ההסתר שעי"ז מתגבר הצימאון ביתר שאת, וכמ"ש מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודא כו' צמאה לך נפשי בארץ ציה כו' כן בקודש חזיתיך ומבואר הפי' במ"א דדוקא בהיותו בבחי' מדבר וציה שהוא ענין הוציאוה לכנ"י בגלותא אז תגדל הצימאון ביתר שאת ויתר עז, ולזה אמר הלואי כן בקודש חזיתיך שיזכה שתהי' לו אה"ר כזו גם בהיותו בקודש שהוא בחי' גילוי אלקות לא בחי' מדבר ולכן הוצרך להתפלל ע"ז כי הסדר הוא דדוקא בבחי' מדבר וציה תגדל הצימאון, וזהו שהעלי' דכנ"י הוא ע"י בחי' מדבר וכמ"ש מי זאת עולה מן המדבר דהיינו ע"י דיבורי אותיות התפלה ברשפי אש וצימאון. והנה ענין ההתבוננות שיבא לבחי' צימאון הוא ג"כ מיני' ובי' דהיינו מבחי' מדבר כי הנה ענין מדבר הוא ארץ מלחה לא זרוע ולא יצמח בה הזריעה לפי שאין בה חיות של כח הצומח, ולכן עפר מדבר פסול לכסוי הדם, וכך ישים האדם אל לבו שאפי' כל העולמות עליונים מראש כל דרגי' הם בחי' מדבר ושממון ובחי' דומם ממש שאין בהם חיות כלל לגבי הקדב"ה כי אתה עשית את השמים ושמי השמים ואתה מחי' כו' שהוא ית' חיות כל העולמות ואין עוד מלבדו ואפס זולתו והי' כלא הי', ולכן נק' הוא ית' אמת כי הוא לבדו הוא האמת משא"כ שאר כל הנבראים שאין להם מציאות אמיתית כלל שהרי מצד עצמן אין להם שום חיות וקיום כ"א חיות אלקות הנמשך ממנו ית' ומתלבש בהם כמ"ש ואתה מחי' כו' מהווה כו' ולכן נק' מדבר ושממה לגבי הא"ס ב"ה, (והנה עולמות בי"ע נק' מדבר ושממה לגבי האצילות ואפי' הג"ע נק' מדבר כמ"ש מדברה כעדן, וכמ"ש בס' הקבלה דבחי' מדבר סין הוא ג"ע שלמטה ובחי' מל' דאצילות נק' עיר מושב לגבי בי"ע וכנודע בענין עיר אלקינו, אמנם לגבי א"ס ב"ה נק' הכל בחי' מדבר דהנה כתי' (בירמי' ב) במדבר בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם, ומבואר הפי' במ"א דענין בחי' מדבר זה הוא מדריגה גבוה מאוד נעלה שלמעלה מבחי' אדם העליון שעל הכסא, וזהו ולא ישב אדם שם, דהנה השתלשלות בחי' ע"ס העליונים דאצי' הבאי' בבחי' התחלקות ג' קווין חסד דרועא ימינא הוא הנק' פרצוף אדם אבל יש בחי' שלמעלה מע"ס והוא בחי' רעדכ"ר דהיינו בחי' הרצון עליון שלמעלה מעלה מהחכמה, וא"כ זהו בחי' מדבר שלמעלה מבחי' אדם שאין שם התחלקות, וגם נק' מדבר שלא יזרע ולא יצמיח דהיינו שאין שם בחי' שינויים קטנות וגדלות שענין החרישה והזריעה והקצירה הוא ענין קטנות