י

באלקו' ממש והנשמות שם בגן עדן נהנין מזיו תורתן כו', ולפ"ז אפילו בג"ע יש עלי' במה שנהנין מזיו תורתן כו' אלא שמ"מ הוא רק זיו אבל עיקר הגילוי יהי' לע"ל).

ב) אך איך ובמה תגדל מעלת התשובה ומע"ט כ"כ הנה הוא ע"י ב' בחי' מד"ס ובאוהל מועד. והענין דהנה כתי' מי זאת עולה מן המדבר פי' מדבר הוא ל' דיבור וכמ"ש ומדברך נאווה, והיא בחי' דבר הוי' שהיא בחי' מל' דאצילות וגילוי שכינה השוכנת בתחתונים כמ"ש דבר מלך שלטון, ומה שנק' מדבר בתוס' מ"ם פתוחה היינו כשמתלבשת בבי"ע אז נק' כן מדבר בתוס' מ"ם פתוחה, לפי שאז יש פתח ומבוא לחיצוני' הם הקליפות וסט"א לינק ולקבל חיות ממנה כשמתלבשת בע' שרים (משא"כ מ"ם סתומה עלמא דחירות חירות ממ"ה ומשעבוד כו' שאין יכולת להם לקבל יניקה וחיות משם, וז"ש לע"ל למרבה המשרה כו' על כסא דוד מ"ם סתומה בלמרבה כו' כי אז יהי' גילוי והמשכה בכסא דוד שהיא מדת מלכותו ית' מבחי' מ"ם סתומה כי אז לא ירעו ולא ישחיתו כו', ומעין זה הי' הארה בתיבת נח ולכן היתה מרובעת כמ"ם סתומה ולא כשאר הספינות וכמ"ש במ"א על פסוק למרבה המשרה הנ"ל), אלא שמ"מ יש בבחי' מדבר זה דמ"ם פתוחה ג"כ שני בחי' היינו הא' כמו שהי' בזמן שבהמ"ק הי' קיים אף שהי' הקליפות וסט"א מקבלים חיות מ"מ היו מוכנעים תחת הקדושה וישראל ממשלותיו ונק' מדבר מל' ידבר עמים תחתינו וכמ"ש ומלכותו בכל משלה (וז"ש רז"ל פ"ג דר"ה דכ"ג ואין מדבר אלא ירושלים שנאמר ציון מדבר היתה ונודע דציון וירושלים הוא מדת מלכותו ית' רק שכשהיא בשלותה נק' מדבר מל' ידבר כו'), אבל בזמן הגלות הנה אמרז"ל גלו לאדום שכינה עמהם בסוד גלות השכינה ליתן להם חיות בע"כ (וכענין כרחל לפני גוזזי' נאלמה כמ"ש במ"א) ואז נק' מדבר כארץ מדבר וציה כביכול (וכמ"ש בישעי' ל"ה, יששום מדבר וציה דהיינו א"י שהיא עתה כמדבר וציה ל' שממה לפי שירדה פלאי' מדת מלכותו ית' למטה מטה בסתר המדריגות להשפיע כל טוב לסטרא אחרא להחיותם ולקיימם וליתן טרף לביתם וישראל אינן ניזונים אלא מן התמצית כנודע), והנה כמו שהוא בכללות העולם כך הוא בפרטות בנפש האדם, שבזמן הגלות הנה גם ניצוץ אלקי שבנפש האדם הוא בגלות ומאסר הגוף הגשמי במחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי אנוש בהבלי העולם בבחי' מדבר וציה (משא"כ בזמן בהמ"ק הי' מקבלי' ישראל בעלי' רגלי' בחי' ראי' והתגלות מלמעלה כדכתי' יראה כל זכורך ומזה נמשך מדת האהבה שהיא בחי' זכורך כמ"ש זכר חסדו כמ"ש במ"א), אך תכלית ירידה זו של הניצוץ אלקי בגלות הזה במאסר הגוף וכמו"כ כללות ענין גלות השכינה בבחי' מדבר וציה הוא צורך עליה דהיינו כדי לברר ולהפריד הרע שבנה"ב להפרידה מלבושי נוגה וכמ"ש בכל לבבך כו' שגם כח המתאוה שבנה"ב ישוב לאהבת ה', ולכוונה זאת ירדה הנשמה לעוה"ז להכניע את נה"ב ולהעלותה (כי הנשמה א"צ תיקון לעצמה).

ג) והנה עלי' זו צריך להיות ג"כ בבחי' מדבר דהיינו ע"י דיבור התפלה ברשפי אש שהדיבור נק' מדבר כנ"ל מפסוק ומדברך נאווה כו',