ב

וארא סד"ה וידבר כו' וארא, וזהו להיות לך לאלקים, ובחי' זו זהו ענין אהל מועד, כי מועד ע"ש ונועדתי לך שמה שהוא לשון התקשרות והתחברות מלשון והאדם ידע, המשכת שם הוי' למטה שיהי' שורה ומתגלה בנפש יחודו ית' האמיתי, והמשכה זו ע"י אהל ובצל ידי כסיתיך ה"ע תורה ומצות, וזש"ש ברבות ששבט לוי יצאו בזכות עצמם, והיינו לפי שלוי מלשון הפעם ילוה כו' שיש להם התקשרות עצומה לאור א"ס ב"ה, ולכן מעצמם יש להם בחי' זו דלהיות לך לאלקים בחי' ילוה אישי אלי, אבל בכללות נש"י אין להם כח זה רק ע"י התומ"צ שעי"ז נמשך הרו"ש בנפש ועיין בת"א בד"ה וקבל היהודים.

ברבות פ' פנחס דרפ"א א' כשיצאו ישראל ממצרים מסרן למשה במנין דכתי' וידבר כו' במדבר סיני כו' שאו את ראש כו', וצ"ל דהמנין בכל מקום גרוע כמבואר גבי דוד ויואב בש"ב סי' כ"ד, וא"כ מדוע מסרן למשה במנין דוקא. אך כי המנין הוא גילוי ההעלם והוא למעלה בחי' עלמא דאתגליא, משא"כ דבר הסמוי מן העין הוא עלמא דאתכסיא, ולכן המנין אינו טוב כי בעלמא דאתגליא שולט הרע עין, ושם עה"ד טו"ר, והנה גבי יוסף נאמר דלא מסתפי מעינא בישא ופי' הטעם באד"ר דק"ל ע"א מפני שהמשיך עליו עין טוב דע"ק כו'. וזהו ענין כדגים שבים בחי' עינא פקיחא כו' והיינו וידגו כו' בקרב הארץ שכח עלמא דאתכסי' מאיר אפי' בעלמא דאתגליא ע"ד קי"ס והיינו בעתיקא תליא, וכמו"כ במנין זה נאמר שאו כו' לגולגלתם בחי' גלגלתא שהוא הכתר עינא פקיחא ע"כ אין מתייראין מן המנין ועמ"ש ע"פ מי מנה כו' ומספר שכשעושין רש"מ ממשיכים להיות * והי' מספר בנ"י כו' אשר לא יספר, כלומר שגם בבחי' מספר ועלמא דאתגליא יהי' מאיר אותו האור שבעלמא דאתכסיא שהוא בחי' אשר לא יספר וכמ"ש הרמ"ז פ' במדבר, ולכן תפקדם אתה ואהרן כו' שהעלאה זו להיות שאו כו' לגולגלותם זהו בהם ועל ידם דוקא וזהו ג"כ מ"ש במדרש פ' אמור ע"פ וספרתם לכם כו' אימתי הן תמימות כשעושין רצונו של מקום כי הספירה הוא ג"כ ההמשכה מעלמא דאתגליא ושיהיו תמימות היינו שיהי' בחי' המספר בבחי' אשר לא יספר זהו ע"י שעושין רש"מ כו' וע' בשל"ה פ' במדבר דף שמ"ז סע"א.

במדבר סיני באהל מועד בזח"ג ר"פ במדבר לפי' המק"מ במדבר סיני הוא התורה שרומזת לזעיר, ובאהל מועד הוא המשכן שרומז למל', ולשון הזהר חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא, ובכלי יקר פי' שיום מתן תורה הוא האירוסין כו' ויום הוקם המשכן הוא זמן הנשואין, ולפ"ז יש לפרש במדבר סיני הי' רק אירוסין באהל מועד בחי' נשואין.