עא

שהרי ההתפעלות הוא שינוי, והרי הוא אומר אני ה' לא שניתי, אלא הענין שיבואו ממנו ית' הטובות והפעולות הבאות ונמשכות מהמיית רחמים וחמלה וחנינה כו' ודברה תורה כלשון בני אדם וכמו שנז' מזה ג"כ בקצרה ספ"א מה' יסודי התורה, אמנם באמת ע"פ הקבלה האמיתית הכתובים הם כפשטן וכמאמר אליהו אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין כו' לאנהגא בהון עלמין כו' וזהו ענין ע"ס דאצילות כי אצילות הוא מלשון ואצלתי מן הרוח דגבי משה ושמתי עליהם שהם במדרגה הפחותה ממנו ויוכלו לישא במשא העם מה שהוא השפלה בערך משה עצמו כמו שאמר מאין לי בשר שאינו לפי מדרגתו כו' וכך עד"מ ע"ס דאצילות הם ממוצעים בין בחי' המאציל א"ס ב"ה לבחי' נבראים בי"ע, היינו שע"י התלבשות במדותיו ית' שבבחי' אצילות יומשך הנהגת וחיות עולמות הנבראים וזהו לאנהגא בהון עלמין כו' (וע' במ"ש בד"ה כי אברהם לא ידענו גבי פורים ובפ' וירא בד"ה פתח אליהו), אך המדות דאצי' הרי איהו וגרמוהי חד בהון וכמ"ש בתניא ח"ב פ"ט שמדותיו של הקב"ה עם מהותו ועצמותו המרומם לבדו הם חד ממש, והן למעלה מעלה אפילו מחכמה דבריאה, וכ"ש מחסד דבריאה וכמשנ"ת באגה"ק ד"ה להבין משל ומליצה בענין מה שאמר אברהם ואנכי עפר ואפר כו' ע"ש, והענין הוא שהתהוות המדות שבנפש ממדות העליונות היינו מע"ס דזו"נ דעשיי' והם מע"ס דיצי' כו' עד ע"ס דאצילות, הוא עד"מ ממה שארז"ל (ב"ר פ"י) אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל, וא"כ המזל המגדל התפוחים מתוקים מוכרח להיות ששרשו מבחינת המתיקות שלמעלה, והיינו ששרשו מבחי' חסדים, והמזל המגדל חמוצים שרשו מבחי' גבורה, ועתה הנאמר שבהמזל יהי' מתיקות מעין המתיקות שבתפוח הגשמי, הרי אינו מערך זה כלל, אלא שהמתיקות שבהמזל הוא רוחני, וכמו עד"מ המתיקות שנמצא בשכל שכשישכיל האדם איזה השכלה חדשה ימצא בה תענוג ומתיקות ועריבות, וכן יש תענוג מתיקות ועריבות במדות כמו תענוג של ניגון שהוא מן הקול המעורר המדות חדוה או מרירות כו' דהיינו מתיקות ועריבות שבמדות הנפש ואינו מערך המתיקות ועריבות גשמי שבתפוח, ועד"ז הוא ענין המתיקות או החמיצות שבמזלות היינו ענינים רוחניים ושרשם מחו"ג כו' אלא שמ"מ בכמה ירידות והשתלשלות נעשה מתיקות גשמי ממש, וכך עד"מ זה הוא השתלשלות והתהוות הע"ס שבנפש שכל ומדות מע"ס העליונים דהנה בנפש הרחמנות הוא כשרואה את חבירו המדוכא ביסורין יהמו ויכמרו רחמיו דהיינו שתתפעל נפשו ויחם לבבו, ולא יתכן כלל בחי' התפעלות זאת במדת הרחמי' שלמעלה דאיהו וגרמוהי חד, שהרי זה שינוי ח"ו, וענין מהות הרחמי' דאצי' הוא למעלה מהשגתינו, רק לשכך האזן יש לומר כמו שאין מתיקות התפוח ממהות המתיקות שבמזל, כך יותר מזה אין ערוך למהות המדות שבנשמה לגבי ע"ס דעשיי' וע"ס דעשיי' לגבי ע"ס דיצירה כו' עד לגבי ע"ס דאצילות, ותדע עוד שהרי המדות שבנפש מהחסד שבלב לא יומשך שום התהוות שהוא אינו אלא גורם ההשפעה שיתן לעני כו' משא"כ למעלה במדותיו ית' החסד עצמו הוא המהוה כמ"ש עולם חסד יבנה ולכן שפיר שייך המדות ממש למעלה ואעפ"כ אינן התפעלות ושינוי ח"ו. אך