סב

אור עליון מבחי' מוצאיהם מלמעלה למטה כדי להיות ההעלאה שזהו ענין מסעיהם, ופי' ענין ויכתוב משה זהו ענין חותמו של הקב"ה אמת (וכמו במשנה סוף גיטין כתב סופר ועד אמר רבי ירמי' חתם סופר שנינו גם וכתב דקרא גבי ספר כריתות לר' מאיר פירושו כן) שהחכמה נק' אמת (ועיין בתניא פרק ל"ה בהג"ה). והענין כי יש ב' בחי' חכמה א' הוא חכמה דאצילות דאתפשט ונפיק לל"ב נתיבות ושבילין כמ"ש ונהר יוצא מעדן כו' והב' הוא חכמה סתימאה, דלא שכיח ולא אתפתח כנז' באדרא דקכ"ח ע"ב והיינו שהוא בחינה שלמעלה מהשכל והשגה וזהו שהשיב הקב"ה על ששאלוהו על ר"ע שראה מרבע"ה ששוקלין בשרו במקולין (מנחות כ"ט ב') זו תורה וזו תורה וזו שכרה, א"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני, שאין הפי' שאין בזה טעם כלל רק כך עלה כו' ח"ו רק הפי' שהטעם הוא למעלה מהחכמה והשגה כי הוא מבחי' חכמה סתימאה (ונק' עלה במחשבה שהוא בחי' ח"ס כמבואר בזהר פ' נח דס"ה ע"א וע"ש, ועמ"ש מזה ג"כ לעיל בביאור ע"פ אם בחקתי) שהיא בחי' א"ס שכל העולמות דאבי"ע אינן ערוך אליו ית' ולא יוכל להתגלות הטעם למטה כלל ולכן נראה למטה כאילו אין טעם לרצון, כי השגת מרבע"ה שקיבל התורה שהיא נמשכת מחכמה דאצי' אורייתא מחכמה נפקת שהיא בחי' גלוי לל"ב נתיבות ואבא יונק ממזלא בחי' שערות בלבד כו', לכן לא יוכל להשיג כלל בחי' ח"ס ממש, והנה י"ג מדות הרחמים הם בחי' י"ג תקוני דיקנא שהם בחי' שערות והמשכתם הוא ממו"ס שמשם נמשכים ועד"מ זקן האדם שהשערות נמשכים מן המוח, וגם שהשנים שראוי להתמלאות זקנו זהו דוקא אחר עשרים שנה כמבואר בש"ע א"ח סי' נ"ג ס"ח והיינו לפי שאז דייקא יש לו גדלות המוחין דמהאי טעמא איתא בגמרא (ב"ב קנ"ו א') ולמכור בנכסי אביו עד שיהי' בן עשרים שנה ופי' הרמב"ם שאז מתיישבת דעתו, והיינו כדפי' בע"ח סוף שער כ"ד שאז נכנסי' בו מקיפי' דאבא וע"כ אז דייקא יכול למכור בנכסי אביו כו' והיינו כי מקיפי' דאבא הם מח"ס כי המקיפי' הם מה שלא נמשך בהשגה בבחי' פנימי' רק שהוא בבחי' מקיף ולכן אז יכול למכור בנכסי אביו כו' וע"כ אז דייקא הוא הזמן שראוי להיות נתמלא זקנו ששערות די"ג ת"ד הם נמשכים מח"ס, וזהו למעלה ענין י"ג מדה"ר שנמשכים מח"ס ונק' אב הרחמים כו', אך מ"מ המשכתן ממו"ס הוא רק בבחי' שערות, והענין כי הנה באמת להיות התהוות בחי' מדות אלו הוא באמת צמצום גדול לגבי אור א"ס ב"ה דלאו מכל אילין מדות איהו כלל, כי הרי אף שמדת הרחמים הוא מדה עליונה מאד מ"מ הרי לא שייך מדות אלו אא"כ יש עולם ובריות שעליהם שייך הרחמנות וכמאמר ברוך מרחם על הארץ ברוך מרחם על הבריות, ומאחר שבאמת כולא קמיה כלא חשיב והוא לבדו הוא ואין זולתו ואין עוד וכל הנבראים בטלים במציאות לגבי מקורם כביטול זיו השמש כשהוא תוך גוף השמש ואין נופל עליהם שם יש כלל כמבואר כ"ז בתניא ח"ב פ"ג וח"א פ"ך, א"כ בבחי' זו כמו שהוא קמיה ממש לא שייך כלל מדות אלו שאינן שייכים כ"א כשהעולם תופס מקום כו' (ובפרט כי מדת רחמים הוא התפעלות כמ"ש כי נכמרו רחמיו שהוא לשון חמימות כמו מכמר בשרא שחם לבו ומתפעל כו' ולא שייך כלל בחי' זו