ס

כו' מהאי טעמא ואע"ג דספירת העומר הוא ג"כ בירור נה"ב יש לומר דזהו רק בירור ק"נ משא"כ המסעות להכניע המדבר שהוא ג"ק הטמאות כו') והנה המסעות הי' בכל א' מהם ג"כ חנייה אח"כ כי העלייה היא צורך ירידה והמשכה מלמעלה למטה להכניע הקליפות וכן בבחי' ש' מ"ב שש כנפים כו' ובשתים יעופף ב' כנפים דייקא העלאה והמשכה וזהו ענין לוים וכהנים לוים מלמטה למעלה וכהנים מלמעלה למטה.

והנה מבואר לעיל דענין מ"ש במסעות מוצאיהם למסעיהם ומסעיהם למוצאיהם, כ"ז יש להבין מענין ברכת המצות. והענין כמו שבמסעות הי' נסיעה וחנייה העלאה והמשכה, כך במעשה המצוה ג"כ יש העלאה והמשכה, כי הנה הגם שהמצות הן המשכות כמו הטלית והציצית שהציצית הם המשכות בחי' ל"ב נתיבות ח"ע כו' והטלית הוא המקיף כו' ותפילין ד' מוחין כו', אך המשכה זו היא דייקא ע"י ההעלאה של הטלית וציצית הגשמיי' וכן תפילין בקלף ודיו שנלקחו מק"נ וכשעושין בהן המצוה מעלין הניצוצין לשרשן למעלה ועי"ז דוקא הוא ההמשכה כו', אך כדי שיהי' העלאה זו צ"ל תחלה המשכה מלמעלה כי אלמלא עוזרו כו' והוא בחי' מ"ד המעורר מ"ן וזהו ענין ברכת המצות שהוא בחי' המשכת המקיף שהוא הארת הסובב שהוא הנותן כח ועוז לאדם ולמעשה הגשמיות של המצוה להתעלות בבחי' מ"ן עד שימשיך מ"ד ולכן הברכות שמברכים על המצות הם מדרבנן שהם המשכת מקיפי' וכמארז"ל עריבים עלי דברי סופרים עלי דוקא שהוא בחי' מקיף כו' כמ"ש במ"א (בפ' שמות בד"ה להבין מארז"ל ע"פ כי טובים דודיך מיין) וזהו שארז"ל כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן מאי משמע דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא דאמר קרא כו', ואינו מובן אמאי לא אמר כפשוטו קודם לעשייתן ולמה אמר לשון עובר שנצרך אח"כ להוכיח דהוא לישנא דאקדומי, אך הענין כי רמזו בזה שהברכה היא עובר ומקיף לעשייתן שהיא מעשה המצוה וכענין פי' עובר לסוחר הנז' באדר"ר דקכ"ח ע"ב וכנז' בס' קול ברמה שם דתרגום סביב סחור, וזהו עובר לסוחר שהוא בחי' מקיפים עליונים (וכענין ויעבור ה' על פניו ויקרא כו' וכענין נחלה עבר על נפשינו עמ"ש מזה בד"ה להבין ענין הפסוק מי אל כמוך, גבי עשי"ת) וע"י המשכת מקיף זה לעשייתן יוכל להתעלות המעשה בבחי' העלאת מ"ן (שהמקיף מגביה ומעלה כמ"ש במ"א ע"פ המגביהי לשבת כו'), והנה ע"י המ"ן נמשך מ"ד אח"כ והוא המאיר ומתגלה בפנימית, וזהו ההפרש שבין המ"ד שנמשך אחר המ"ן לבחי' ההמשכה שקודם המ"ן, שההמשכה שבתחלה מאיר רק בבחי' מקיף וחיצוניות בלבד ואינו נמשך בפנימיות וכענין וימינו תחבקני עד"מ האיש שמחבק אשתו שהוא בחיצוניותה ועי"ז מתפעלת ומעלת מ"ן ואז אח"כ נמשך מ"ד טפת דכר שזהו המשכה בפנימיותה להיות מזה הולדה, וגם אשה מזרעת תחלה יולדת זכר שההמשכה שע"י העלאת מ"ן הוא מבחינה גבוה יותר עד שיולדת זכר כו', והנה נמצא שבמצות יש ג' בחי' הברכה עובר לעשייתן הוא אתעדל"ע וימינו תחבקני לעורר העלאת מ"ן והעשייה של המצוה זהו העלאת רפ"ח ניצוצי' בבחי' מ"ן, ועי"ז נמשך מ"ד מלמעלה ע"י המצוה ונעשה יחוד זו"נ