נט

שבפ' ראשונה היא בבחי' ביטול ותשוקה ממטה למעלה ליכלל ולהבטל באור ה' וזהו ענין בכל מאדך ולכן הוא בחי' שם מ"ב שכל ההעלאות הם ע"י שם מ"ב כידוע, ולכן הוא במספר מ"ב דוקא שבכל מדה נמנה רק ששה בחי' שהם עצמיים והם המתעלים משא"כ הבחי' השביעית שבכל מדה שהיא גלוי והמשכת המדה כו' והיינו לפי שהעליות הוא באור א"ס ב"ה שהוא סתימו דכל סתימין להיות המדות בטלים בו ית' דלאו מכל אילין מדות איהו כלל לך ה' הגדולה כו' והוא היפך מבחי' גלוי המדה בבחי' יש ודבר מה (ועיין מ"ש במ"א ע"פ הים ראה וינוס ההרים רקדו כו' הרים וגבעות הן ו"ק רקדו שנכללו ונתעלו באור הסכ"ע שנתגלה משא"כ הים סופא דכל דרגין שהוא המעלים להיות בחי' יש בחינה זו לא יכול להתכלל ולהתעלות באור הסובב ע"ד עליית הו"ק שהם ההרים והגבעות שהרי הוא המעלים אלא וינוס פי' העברת וביטול ההעלם המעלים, וכענין החילוק בין מדות לדיבור שהמדות שייך לומר שמתעלין ונכללין באור השכל שכשנופל לאדם שכל רב במוחו גם מדותיו עולין ומזדככין אבל הדבור נפסק לגמרי שמחמת שטרוד בשכלו ועומק השגתו לא יוכל לדבר, וכענין מ"ש במרבע"ה כבד פה, וכעד"ז הוא ענין צלותא בחשאי כו' ועד"ז בקי"ס קמו המים כמו נד ע"ד חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו כו' כמ"ש במ"א, וה"ז ממש כענין הנדרש כאן שבבחי' שם מ"ב שהוא עליות למעלה מעלה הנה הששה מדות העצמיים שבכל מדה הם מתעלים למעלה ג"כ כמשל עליי' המדות בהגלות נגלות רבוי אור החכמה ההרים רקדו כו' אבל בחי' הגלוי שבכל מדה הוא כמשל הדבור שלא שייך בו לומר כן כ"א ראה וינוס כבד פה חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו כנ"ל), משא"כ בספירת העומר הם מ"ט ימים שבכל מדה יש ז' בחי' לפי שספירת העומר הוא בחי' המשכות היום יום אחד כו' יום ל' גילוי שנמשך מאצילות לבריאה ומבריאה ליצירה ומיצירה לעשייה עד שנמשך בנפש האדם, ולכן גם בחי' השביעית שבכל מדה משבעה מדות אלו הם במספר שהרי העיקר הוא להיות גלוי והמשכה למטה שזהו ע"י בחינה זו כנ"ל, ומהיכן מתחילים לספור מיום ראשון של פסח והוא עצמו אינו במספר כי הוא מקור שממנו סופרים וממשיכים כי ביום ראשון דפסח כתי' ובני ישראל יוצאים ביד רמה פי' שהיא בחי' רוממות למעלה מהחכמה (ועמ"ש במ"א ע"פ ארוממך ה' כי דלתני כו') ולכן נאמר וספרתם לכם ממחרת השבת פי' מבחינה שלמעלה מהשבת ששבת מוחין דאבא ויד רמה הוא בחי' שלמעלה מזה כנ"ל ומבחינה זו תמשיכו ותספרו מ"ט יום להיות בכל מדה ז' בחי' דייקא אבל במסעות היו רק מ"ב דוקא מטעם הנ"ל (וזהו ענין ראשו כתם פז, פז הוא ש' מ"ב ושם מ"ה כי שם מ"ב דהיינו בחי' העלאה וביטול זהו בחי' מ"ה משא"כ בחי' ב"ן כו' וכמו במשה ונחנו מ"ה הי' כבד פה למעלה מבחי' הדבור כו', וצריך עיון ענין שביוהכ"פ קורין בתורה ששה אם שייך לבחי' זו כמו בשם מ"ב ששה בחינות כו' או לא ועמש"ל פ' אחרי, והנה המסעות שהיו להכניע החיצונים ע"כ היו ע"י ש' מ"ב דוקא כי מבחי' שביעית שבכל מדה שהיא הגלוי יוכל להיות יניקה לחיצונים רגליה יורדות כו' וכמבואר במ"א (לעיל פ' חקת) גבי הטעם דאשה פסולה להזות מי חטאת