מו

הוא דבר ה' המדבר בפי' והוא אינו כ"א כלי לדיבורו ית' שיתלבש בו, וזהו השמע לאזנך כו' פי' שישמיע לאזנו מה שאתה היא כ"ב אותיו' דבר ה' שמא' עד תי"ו (והה"ג מנצפ"ך כידוע) מוצא מפיך שפיך הוא רק כלי לדבר ה' המתלבש בך ואתה הוא המוצא מפיך ומדבר כך ואתה תשמע זאת (כאלו אתה דבר בפ"ע השומע דבר ה' והוא מדרגה גדולה מאד בחי' ביטול המוצא כאילו אינו והדיבור שמדבר הוא רק דיבור עליון של ה' ב"ה שמתלבש בו, והוא שומע דבורו ית'), וזהו בחי' משה שהמשיך לבני ישראל שיוכלו גם הם לומר בעסקם בתורה ותפלה, זה הדבר אשר צוה כו' בבחי' ראיי' כנ"ל, והם שומעי' בבחי' ביטול וד"ל וכמשי"ת במ"א באריכו' יותר וד"ל. (וכמ"ש המגיד לב"י אני אני המשנה המדברת בפיך וד"ל כמבוא' במ"א ע"ש).