מא

מהחכמה ושם שורש התשובה, וע' בד"ה כי כארץ תוציא צמחה שורש המצות בא"א והתשובה בע"י וזהו ענין קדושתי למעלה מקדושתכם. אפ"ל שזהו ענין הנדרים, כי שאוסר עליו דבר המותר זהו שייך לתשובה כדלקמן. ואפ"ל לכן הנדר חל על המצוה ע"י המצות כי הנה בתומ"צ נאמר לכו לחמו בלחמי ופי' לחמי היינו דכמו שהאדם מקבל חיות מהלחם לפי ששרשו ממוצא פי ה' מוצא היינו מקור כמו מוצא מים ובשרש הע"מ הדצ"ח נעלים יותר, (ה וע' מזה לעיל בד"ה ביאור הדברים ע"פ זאת חקת ושם ספ"ב).

(ג) כן בחי' ממכ"ע הנק' אדם נמשך לבחינה זו חיות מבחי' רצון העליון הסוכ"ע, והיינו ע"י תומ"צ שנתלבשו בעשייה שבהן ועל ידן נמשך רצה"ע וזה * .

מ"ש בתחלת הדרוש דעיקר הקדושה של ופרישות מביאה לידי קדושה היא המצות צע"ג דהא כ"י מקיימים המצות ועכ"ז רק רבי נק' רבינו הקדוש ומנחם בר"י נק' בנן של קדושים. אך י"ל כמ"ש בד"ה והתהלכתי בתוככם בענין שפ' והא"ש נק' אין עושין רש"מ אע"פ שנאמר בה והא"ש תשמעו אל מצותי לפי שלא נאמר בה בכל מאדכם. ונת' כי ערש"מ זהו היחוד דהיינו שיומשך אוא"ס בגלוי בבחי' פנימי' במל' משא"כ כשהמצות הם רק בבחי' מקיך ולא נמשך היחוד נק' אין נק' אין ערש"מ. וקדושה זהו היחוד קדוש היינו המשכת מקדש ע"י הואו שהוא ת"ת וכשנמשך במ' שהיא ה' אחרונה נק' קדושה כן מבואר בזח"ג דצ"ג סע"א.