לב

גשמיי', וגם ע"י דיבור התורה דעקימת שפתים הוי מעשה משא"כ הרהור לאו כדיבור דמי והרהור לא עביד מידי מפני שכח המעשה והדיבור נלקח מכח האכילה שאוכל שעי"ז מתחזק כחו לדבר ולעשות וכח האכילה בשרשה ומקורה הוא יותר גבוה ונעלה מאשר תוכל נפשו שאת לפי מקור חוצבו כנ"ל, וכך יוכל להיות עי"ז אתעדל"ע ממעלה מעלה מבחי' סוכ"ע, וכן מעשה המצות עצמן כגון אתרוג ולולב כו' שהאתרוג הוא מאכל בפ"ע וכן הלולב הוא צומח עכ"פ ויש לה מעלה יתירה שבהם וע"י יומשך אתעדל"ע מבחי' עליונה וגבוה מאד וכן צמר הציצית ומעות הצדקה וכו' משא"כ הרהור ומח' הוא בחי' חשב מ"ה שהוא בחי' האדם עצמו ואין כח לאתערותא זו להמשיך חיים עליונים כ"כ. וזהו יפה שעה אחת בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב כי העוה"ב הוא שנהנין מזיו השכינה הוא זיו והארה מרובה בתוס' תענוג הנשמות בגילוי בבחי' ממכ"ע הנק' בשם שכינה ששוכן ומתלבש בעולמות, והנה הכח והחיות הנמשך בבחי' ממכ"ע מבחי' סוכ"ע הוא נעשה ע'י תשומע"ט כנ"ל, ונמצא שהם העושים הזיו והתענוג שבג"ע ולכן גבוה מעלתם מכל חיי העוה"ב שהם הם הממשיכים חיי העוה"ב כנ"ל.

(ד) והנה לפי שהתורה והמצות הם בחי' רצה"ע לכך יש לה כח להמשיך לנפש האדם ג"כ בחי' רצו"ע כי גם בנפש האדם למטה ג"כ אית רצון ואית רצון שיש שמתעורר את רצון א"ה הטבעי' המוסתרת שבנפשו לגלותו מההעלם אל הגילוי לדבקה בו ית' מחמת התבוננות בגדולתו ית' המחייה חיים שהוא ממכ"ע כאשר תוכל נפשו שאת כחו"ח לפושע"ד והוא בחי' ובכל נפשך. אך יש רצון שהוא למעלה הימנו ומבקשי ה' יבינו כל שלפעמים תתלהב ותתלהט הנפש באה"ר עזה ועצומה בבחי' ובכל מאדך מאד יותר מכפי מדת הנפש בהשגתה באור פני ה' אלא מחמת ביטול השגתה דלמת"ב סדכ"ס והוא בחי' רעו"ד דלמת"ב והוא בחי' אה"ר שלמעלה מהעולמות שאינה יכולה להתלבש תוך עלמין אלא כמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ משא"כ האהבה הבאה מחמת ההתבוננות והשגה בגדולתו ית' נק' אה"ע כנודע, ואה"ר זו שהיא בחי' רעותא דליבא היא באה מלמעלה ע"י התורה והמצות שהם הם רצה"ע רצונו וחכמתו כו' וזו היא בחי' הלחם והמזון שנעשה לנפש האדם מן התוהמ"צ שהמוצא פי ה' שהוא מקור התוהמ"צ עליו יחי' האדם ותחי' נפשו במקור וחיי החיים ית' דלית מחשבה תפיסא בי' כו', ואין רעו"ד זו באה דוקא מחמת ההתבוננות איך שהתורה נותנת חיים ואיך נמשך החיות רק כמו המאכל שמחי' את האדם בגשמיות אע"פ אם אינו מבין איך המאכל מתעכל ונהפך לדם ואיך תשוב להיות בשר כבשרו ואיך הוא כח הדוחה הפסולת כו', אלא ממילא יחי' האדם כך בחי' רעו"ד זו נמשכה מאלי' וממילא ע"י קיום התורה והמצות, וזהו אשר קדשנו במצותיו שע"י המצות נמשך קדושה עליונה מבחי' קדוש ומובדל דהיינו מה שאינו יכול להתלבש תוך עלמין הוא בחי' רצה"ע כנ"ל לקדש אותנו ג"כ שיומשך לנפש האדם גילוי הארה זו בנפשו להיות האה' ורצה"ע שבנפש שהוא בחי' רעו"ד ואה"ר