יח

ונותן גם לשאינו ראוים כלל וכמו שאמר אברהם לו ישמעאל יחיה לפניך מפני שהוא רק חסדן בטבע אבל הקב"ה השיבו כי ביצחק יקרא לך זרע וכו', וכמ"ש כל מי שאין בו דיעה אסור לרחם עליו והוא אינו מבחין ונותן לכל. או מדת הקמצנות בלי שיעור שאינו נותן כלל והכעס הוא בלי שיעור או הנדיבות בלי שיעור ומטיב לרעים ולטובים מפני שמתגלה שמתנהג לא בהשכל. אבל המתנהג מדות שלו ע"פ שכל ודעת ע"ז נאמר יכלכל דבריו במשפט, וכשעושה טוב וחסד הוא דוקא לראוים כמו בני תורה וכמארז"ל ע"פ אם כסף תלוה את עמי את העני עמך וזהו עיקר האדם שמתנהג ע"פ חכמה ודעת. כך יובן למעלה שבגלות הנק' שינה הוא בחי' הסתלקות המוחין דחכמה דתורה שנק' מוחין דגדלות ע"י ישראל שנק' גוי גדול, וכשישראל מואסים בתורה אז הם בגלות שנק' שינה וההתנהגות הוא ע"י מדות ומוחין דקטנות למעלה כו' וע"פ מדות לבד הגם שהם גבוהין בשרשן מהמוחין למעלה מעלה מהחכמה שנק' בשרשם טורי חשוכא ששם כחשוכא כאורה ואם צדקת כו' ומשם מקבלים גם החיצונים המגביהים כנשר וזהו מ"ש הקול קול יעקב כו'. וארז"ל כשאין קול יעקב אז הידים כו' כי שממית בידים תתפש והוא בהיכלי מלך אבל כשהקול קול יעקב דתורה אז ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי ואין הידים ידי עשו. וזהו שעיקר הגלות והשינה שהוא הסתלקות המוחין למעלה הוא מביטול תורה דכללות ישראל שמתקשראן בהתורה והתורה בקוב"ה. וזהו וויתר הקב"ה על ע"ז וג"ע וש"ד ולא וויתר על ביטול תורה כי כמו במשל באדם כשהמוחין שבראש הם בשלימות בריאות אז יוכל לחיות הגם שיש לו כמה קלקולים בהאברים וגם אם חסר איזה אבר לגמרי כי עיקר החיות הוא בכלל בראש ומוחין שלו ומשם יחיה אבל אם יש קלקול בראש ומוחין אינו יכול לחיות כלל ולזה הוא נקיבת המוח במשהו, ש[יצא] עיקר ומקור החיות שלו הגם שהאברים הם בשלימות או כמו שעיקר השינה הוא מחלישות המוחין ובשינה אינו מקפיד כלל אם זבובים ופרעושים הולכים עליו ושותק כך בגלות כתי' כרחל לפני גוזזיה נאלמה ומי כמוך באלים באלמים כו' גוים מרקדים בהיכלו והוא שותק. וזהו על מה אבדה הארץ שהוא בחי' גלות ושינה כבי' ע"י עזבם את תורתי ומאס(תי)ם בתורה, כי בראשית ב' ראשית ישראל ותורה וכמ"ש הבוחר בתורה והבוחר בעמו ישראל שעי"ז הוא התגלות והמשכת דשמו הגדול, לכן כשישראל הם בגלות כתי' ומה תעשה לשמך הגדול.

ועתה יובן ענין עולת תמיד העשויה בהר סיני כמארז"ל יוחנן כה"ג ביטל המעוררים שהי' אומרים עורה למה תישן הוי' ואמר וכי יש שינה לפני המקום והקושיא הלא יש בחי' שינה כמ"ש אני ישינה בגלותא. אך הענין הוא דיוחנן כה"ג הי' בזמן בהמ"ק ואז היו מקריבין קרבנות תמידים כסדרן והקרבנות הם ריח כמ"ש ריח ניחוח להוי' והריח מבטל השינה כמו באדם כשחטפו שינה ונותנין להריח ריח חזק ונעשה חיזק בהמוחין מחדש כידוע שהריח הוא דבר שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף כמו המאכל שמחבר חיות הנפש המלובש בגוף עם האברים הכללים והפרטים. אבל הריח מעורר חיות