יד

עולת תמיד

בעז"ה, פ' פנחס שנת תרכ"א

עולת * תמיד העשויה בהר סיני. וצ"ל והלא כל המצות נאמרו מהר סיני, ואיתא במדרש ע"פ וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות, משל למלך שהי' לו ב' מגרישים שמתקנים המאכלים האחד תיקן לו מאכל וערבה לו והשני תיקן ג"כ מאכל וערבה לו ואיני יודע איזה מהם ערבה לו יותר ממה שמצוה להשני כמאכל שלך תעשה לי תמיד הוי אומר הב' ערבה לו יותר. וע"פ משל זה יובן שבקרבנות שהקריב נח כמ"ש (וירח ה' את ריח הניחוח וערבה לו) ויבן נח מזבח ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח וירח ה' את ריח הניחוח [וערבה לו] ובהר סיני כתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וערבה לו ג"כ ואיני יודע איזה מהם ערבה לו יותר, כשהוא אומר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאישי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו הוי אומר שקרבנות שהקריבו על הר סיני ערבה לו יותר שמצוה לעשות תמיד, זהו שנאמר עולת תמיד העשויה בהר סיני, וע"ז נאמר וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם כו'. וצ"ל הלא גם הקרבנות שקודם מ"ת ערבה לו ג"כ כמ"ש בנח וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר לא אוסיף עוד לקלל את האדמה כו' ולא אוסיף להכות עוד כו'. אך מתחלה צ"ל כללות הענין דקרבנות, הנה ארז"ל בראשית בשביל התורה שנק' ראשית ובשביל ישראל שנקרא ראשית ברא כו'. ויובן בהקדים עפמ"ש פרקי דר"א עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, ויש להבין הלא השם אין שייך וא"צ רק לזולתו שאחרים יקראוהו בשמו, אבל לעצמו אין השם שייך, ועד שלא נבה"ע מי קראו בשמו. אך ידוע דהשמות והאורות הם ענין א', רק בלשון המקובלים נק' אור ובלשון הפסוק נק' שם, וענין אור ידוע שהשמש נקרא מאור שני המאורות כו', וזיו הנמשך מהשמש נק' אור. וידוע דזיו ואור השמש אין פועל שום שינוי בעצם השמש שאין גרעון בשמש כשיתפשט זיו ואורו לארץ ולדרים ולא יתוסף בשמש כשלא יאיר למטה, כי כל הפעולות הזיו והאור שמצמיח כמ"ש ממגד תבואות שמש אין פועל שינוי בהמאור שהוא עצם השמש שהוא בטל