ד

ללקו"ת צו את בנ"י

לד"ה צו כו' את קרבני, הראשון

וידבר * ה' אל משה לאמר צו את בנ"י ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאישי ריח ניחוחי תשמרו כו' ואמרת להם זה האשה כו'. וצ"ל דלכאורה קשה ל"ל לכתוב ב"פ ואמרת. והענין כך הוא ואמרת הראשון מוסב על מחשבה ודבור ואמרת השני מוסב על המעשה כי בכל מצוה יש מודו"מ כמו כן הענין בקרבנות, שבתפלה הוא מחשבת הקרבן ודבור הוא מה שעוסק בהלכו' קרבנות שלומד מסכת זבחים וכמו שדרשו רז"ל ע"פ זאת תורת העולה כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה. וגם צ"ל מ"ש אצל קרבנות ריח ניחוח מהו ענין ריח. להבין זה וגם מ"ש רז"ל ניחוח נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני, והלא ג"כ בכל המצות כן, וגם צ"ל למה כל המצות נוהגות אף בזה"ז ומצות קרבנות אין נוהגות אלא בזמן הבית דוקא. ולהבין כ"ז כי הנה כתי' היום לעשותם ודרשו רז"ל היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם כי דווקא בעה"ז לעשות ולשוב בתשובה ולא לעוה"ב. וצ"ל למה הוא כך כי אדרבה נראה בהפך שעוה"ב הוא עלמא דקשוט כמ"ש וצבא השמים לך משתחוים שהוא בחי' ביטול שרואים ומשיגים הביטול איך שבאמת הכל בטל קמי' ב"ה, ואפילו כל הקליפות קורין לו אלהא דאלהא, ולמה אין יכול לעשות מצוה ולשוב בתשובה בעה"ב. ((נת' מהו ב"פ ואמרת ומהו ריח ניחוח נח"ר בקרבנות דוקא ומהו שאין נוהגו' רק בזמן הבית, ענין שתשו' בעה"ז דוקא). אך הענין כי בעה"ב הרע נבדל מהטוב רע לעצמו וטוב לעצמו ולכן אינו יכול להפך מהרע אל הטוב משא"כ בעה"ז.