א'תה

אור הגנוז ושמ"מ נמשך ממנו איזו הארה גם עכשיו ומה גם בשבת, וע' ברבות בראשית פ' ג' מענין ידעת שחר והוא מלשון ירושלמי דברכות הנ"ל רק שחסר שם לשון הנ"ל, וזהו מ"ש בהושע סי' ו' ביום השלישי יקימנו כו' לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו, היינו בחי' שחר הנ"ל אור הגנוז שיתגלה לע"ל, ועמ"ש סד"ה יחיינו מיומים, וענין שכינה במערב לכאורה הוא על ההשפעה בחי' ותתן טרף כו', אך י"ל כמו"כ בעת הקבלה היא בבחי' מערב היכל קד"ק מתעלה באצי' כו' שזהו ענין תפלה אריכתא דמיא).

י) ומעתה נבואה לענין ה"ג הנמשכים במל' בחצות לילה לעשותה כלי ומזה נמשך ענין גבריאל כו' וענין קריאת הגבר כו'. והענין כי אע"פ שביארנו ששני הבחי' שבמל' היינו הקבלה וההשפעה באים מכח אחד בחי' יסוד שבה עכ"ז הנה יש הפרש גדול בין שעת קבלתה השפע בתוכה מהאצי' לשעת השפעתה ממנה לנבראים שבעת קבלתה נפתח רחמה לקבל כו' וכל כלי ריקן מחזיק כו' כנ"ל ובשעת השפעתה הוא בהיפוך שנסתם רחמה ונעשה אטום כבתולה כו'. וביאור הדבר יובן ממשל הנ"ל שאעפ"י ששניהם ענין א' סילוק העצמות ולהניח העצמות רק בדבר א' כו', אינם דומים זל"ז בגוף הדבר שהרי בשעת קבלתו השפע סילוק עצמותו הוא עלי' גדולה כדי שיוכל לקבל שפע המשפיע שהרי אין ערוך בינו למשפיע כו' וגם הנחת עצמותו רק בדבר השפע אי"ז צמצום אדרבה הוא תכלית העלי' של המקבל כשהוא דבוק בתכלית ההתקשרות מבלי יפרד כו' ע"ד ואל אישך תשוקתך וזהו ענין והיתה נפש אדוני שהיא המל' צרורה בצרור החיים את ה', ואמנם בירידתה להשפיע הוא בהיפוך שסילוק העצמות כדי שיוכל להשפיע הוא צמצום גדול כו' וגם הנחת עצמותו רק בדבר השפע פרטי' לפי אופן המקבל הוא תכלית הצמצום כו' (וב' בחי' אלו נק' נקודה עילאה ונקודה תתאה כמ"ש במ"א עפ"י מאמר הזהר פ' בלק קצ"ג ע"ב ע"פ ה' אלקי אתה ארוממך כו'), וזהו ענין הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים ועמ"ש במ"א בפי' תעלא בעידנא סגיד ליה, בעידנא דוקא שאז הוא מקור בחי' זמן כשנעשית ראש לשועלים כו' וע' בס' פנים יפות פ' ויחי ע"פ וישתחו ישראל כו', אבל זנב לאריות כשהוא באצי' וז"ש רשב"ג לרבי שהוא ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל כו' וכמ"ש במ"א. ועפי"ז יובן הנמשל למעלה שבשעת קבלתה השפע מאור המאציל נפתח רחמה פי' סילוק עצמותה הוא העלי' שלה כדי שתוכל לקבל כו' ואז כל נהורין אתגליין בה כעשישתא כו' פי' שמאירים בה כל המוחי' עליונים דאו"א וזו"נ כו' בשעת ק"ש ותפלה כי כלי ריקן מחזיק הרבה כו' וע' מזה בת"א פ' מקץ בד"ה ביאור ענין רני ושמחי, וז"ל הנה כשהמלכות במקומה באצי' היא נקראת ציון כי ציון מלשון סימן וחותם לפי שאז היא מקבלת כל האורות שלמעלה ממש הנמשכים בז"א בבחי' יסוד דילה נקודת ציון כו' ולכן היא בחי' ציון וחותם שנחקקים בה כל האורות עליונים כו' עכ"ל. וזשארז"ל ברבות ר"פ קדושים פכ"ד ד"א ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך ארז"ל כל טובות