א'תא

ר"נ ע"א שמות י"ח ב' בשלח ס' ב' יתרו ס"ז ב' ובפי' הרמ"ז שם תרומה קמ"ב א' ויקהל דר"ד סע"ב וע"ש, פקודי דרס"ב סע"א וע"ש, אחרי ד"ס א' קדושים פ"ו ב' ובפי' הרמ"ז שם אמור ד"צ ע"א ובמק"מ והרמ"ז שם פי' טרף בע"א גבוה מאד, בהר דק"י ע"א פנחס דרמ"ט ע"א וע"ש בבה"ז וע' עוד בהרמ"ז ר"פ צו מענין ותתן טרף, והענין כי הנה ידוע דבחי' יסוד דמל' דאצי' הוא המשפיע בנבראים כמ"ש זה השער לה', והוא כמבואר במ"א ע"פ בידך אפקיד רוחי ר"ת באר עליית הנשמה לבחי' מקורה ושרשה בחי' ה' תתאה ואתה נפחת בי עמ"ש בד"ה האזינו השמים כמשל הולדת הולד מרחם האשה שיוצא לגילוי מן ההעלם שבבטנה והוא יסוד דנוק' הנק' באר ולשם עליית הנשמה בלילה בידך אפקיד רוחי כנ"ל, והנה צ"ל הלא עיקר בחי' יסוד דנוק' היינו שהוא המקבל השפע (ועמ"ש בביאור ע"פ שמני כחותם בענין חותם שוקע) ואיך המקבל יעשה משפיע (לכאורה לק"מ דהא האשה יולדת שהוא ענין השפעה וצ"ל דודאי מבחי' לידה לק"מ אך לידה זהו ענין שהנוק' מולדת נשמות ומלאכים לבי"ע, אמנם בחי' מזון ותתן טרף זהו ענין אחר לבד הלידה כמבואר בזוהר פנחס דרמ"ט ע"א וכמש"ש בבה"ז וא"כ בחי' המזון וההשפעה ע"ז הוא הקושי' איך המקבל יהי' משפיע, ועמ"ש מזה גבי בהמ"ז בענין הזכרת ברית ותורה בברכת הארץ בענין אתתא כמאן דמהילא דמיא ע"ש), אך הענין שמדת היסוד יש בו שני דברים הקבלה וההשפעה ושניהם ענין אחד ולכן חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו כו' שאז הוא בחי' מקבל ולא משפיע וכמארז"ל פ"ו דערובין דס"ג ע"א בענין דוד כתוב א' אומר בלבי צפנתי אמרתך וכתוב א' אומר בשרתי צדק בקהל רב ל"ק כאן בזמן שעירא היעירי קיים כאן בזמן שאין עירא היעירי קיים עכ"ל הרי ענין הקבלה וההשפעה שניהם ענין אחד (ע' באגה"ק סי' ט"ו ד"ה להבין משל ומליצה כו' בענין הספירות מ"ש ובחי' יסוד הוא כו' ע"ש ויובן משם ג"כ דבחי' זו שייך בין בהשפעה בין בקבלת השפע), ויובן זה באדם התחתון דאנו רואים שיש חכם מופלא שלא יוכל להשפיע ולהסביר השכל שהוא משיג לזולתו הקטן ממנו ויש חכם קטן הימנו שיוכל להסביר ולהשפיע בטוב הלשון וההסבר עד שיבינה וישיגנה זולתו הקטן ממנו (עמ"ש בד"ה לך לך וסד"ה מראיהם ומעשיהם) וסיבת זאת לא מצד גודל ורוב החכ' שיש בהמשפיע כ"א מפני שלהיות שפע השכל לזולתו צ"ל צמצום ואותיות בפ"ע לא כמו שהשכל בעצמותו ולכן אם המשפיע יהי' טרוד בהשגתו העצמיות לא יוכל לצמצם ולהבדיל ולהפריד חלק קטן משכלו להשיגה לזולתו, ונמצא שצריך להניח עצמותו על הצד ולצמצם כל עצמותו רק בדבר קטן הוא שפע השכל שרוצה לגלות ולהסביר לזולתו, והנה כח הצמצום הזה לצמצם א"ע כ"כ בדבר מצומצם ולא להעלות בשכלו דבר אחר באותו העת זהו מדת היסוד (ולכן בינה רק עד הוד אתפשטת ויסוד נק' יתום מאמו כ"א יסוד אבא ארוך ומגיע עד יסוד ז"א כי בינה היא בחי' מקבל מהחכ' שנק' אימא ובחי' מקבל איידי דטריד למיבלע לא פליט כנ"ל שאם המשפיע יהי' טרוד בהשגתו כו' לא יוכל כו' אלא החכ' שהיא בחי' משפיע וגם חכ' בחי' מה ביטול ע"כ משם נמשך כח הצמצום שיניח א"ע על הצד בכדי להשפיע לזולתו, ועמ"ש מענין יסוד