א'שפג

ועתה נבא בס"ד על סדר הפסוקים ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וגו'. פי' מים סוף הוא עלמא דאתכסי' ומדבר שור הוא עלמא דאתגליא, כי פי' שור הוא מלשון בחי' ראי' והבטה כמו בנות צעדה עלי שור בפ' ויחי ופירש"י עלי שור על ראייתו כמו אשורנו ולא קרוב. והנה כאשר הלכו בים שהוא עלמא דאתכסייא אשר שם השיגו שם הוי' דלעילא שלמעלה מהשתלשלות כמ"ש בת"א פ' בשלח ע"פ וירא ישראל את היד הגדולה כו', על כן לא רצו כלל ליסע ולינתק א"ע מבחי' זו שהיא ההתדבקות בבחי' עצמות אור א"ס שהוא הסוכ"ע כנ"ל, ובאמת צריך שיהי' גלוי אור א"ס בעלמא דאתגלי' ע"י תורה ומע"ט כידוע להיות דירה בתחתונים דוקא, וזהו ויסע משה את ישראל מים סוף שהסיען משם בעל כרחן אע"פ שלא רצו, ועמ"ש בד"ה כי תבאו אל ארץ מושבותיכם גבי ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך ומ"ש בד"ה בחודש השלישי בענין אנשי יריחו שהיו כורכים את שמע ולא היו מפסיקים בבשכמל"ו שהוא ג"כ שלא רצו בבחי' עלמא דאתגלי' שרגליה יורדות כו' כדלקמן בענין מדבר שור שממנו נמשך ויבאו מרתה כו' ואעפ"כ אין הלכה כאנשי יריחו, וזהו ויצאו אל מדבר שור והוא כענין הירידה מהעלם דטורי חשוכא לגילוי דטורי נהורא. וברבות בשה"ש ס"פ משכני אחריך נרוצה פי' שענין ויסע משה היינו ענין משכני אחריך נרוצה, היינו כיון שמשה המשיך להם קי"ס גילוי שם הוי' דלעילא שזהו ענין משכני לכך אחריך נרוצה גם בבחי' אחריך היינו מדבר שור עלמא דאתגליא הנק' אחרי הוי' כו' עיין בפ' ויקרא ד"כ. וברבות בשה"ש בפסוק כתפוח בעצי היער י"ד ג' איתא א"ר נחמן ויצאו אל מדבר שור מלמד שנתנבאו על עצמן שעתידין להעשות מחנות מחנות דגלים דגלים שורות שורות כו', היינו פירוש שור לשון שורות והיינו ענין ד' מחנות שכינה שהם הד' דגלים שכ"ז נמשך להם ע"י ירידתם בעלמא דאתגליא להיות דירה בתחתונים להמשיך הגילוי למטה כמו למעלה. ובע"ח פי' ישורון לשון שורה ועמ"ש רש"י באיוב סי' ל"ג כ"ז בפי' ישור על אנשים יעשה שורה של אנשים, וע' במא"א אות יוד סמ"ו בענין ישורון, והי"נ הביא מהזח"א וישלח קע"ז ב' ישורון כד"א ישור על אנשים בגין דנטיל שורה להאי סטרא ולהאי סטרא ובגין אינון תרין שורין אקרי ישורון כו', ופי' בזהרי חמה תרין שורין הן חו"ג והתפארת מיישר ביניהם ומחבר חו"ג והיינו ענין ג' קווין חח"ן קו ימין זהו שורה א' בג"ה משמאל זהו שורה משמאל וקו האמצעי מיישר ביניהם ומחברם ע"י שממשיך מבחי' אין מבחי' כתר כענין עושה שלום במרומיו כו', והנה זהו ענין שורות שורות ג' קוין הנ"ל או חב"ד חג"ת נה"י כו', וכ"ז נמשך לו ע"י הירידה במדבר שור כנודע מענין מי זאת עולה מן המדבר עילוייה מן המדבר כי יתרון אור נמשך מן החושך וכמ"ש בזח"ב ס"פ תצוה קפ"ז א'. וברבות בשלח פכ"ד בענין מדבר שור בזכות מ"ש באברהם וישב בין קדש ובין שור, י"ל הפי' ג"כ אברהם המשיך מבחי' קדש שהוא חכ' עילאה שבו מלובש א"ס ב"ה הסוכ"ע לבחי' שור הוא עלמא דאתגליא, וגם אברהם שהוא חסד הוא בין קדש ח"ע לשור ח"ת. עו"ש ברבות שור לשון חומה שכן לעתיד נאמר ואני אהי' לה נאום ה' חומת אש כו' היינו לע"ל יהי'