א'שעז

ע"י מה שהוא ביטול היש הנק' ברכת הדיוט יוכלו להמשיך בחי' ממכ"ע וסוכ"ע שז"ס מאה מ' ס' כנ"ל.

ולענ"ד יש להעיר לענין המשכה מבחי' כח המחשבה שזהו ענין בכה"מ, ולענין ההמשכה מבחי' סוכ"ע שלמעלה מבחי' המחשבה בדרך פשוט הקרוב יותר לפי פשטיות ספרי הקבלה והזהר ושלא ליכנס בלשונות עמוקים כהנ"ל בענין ע"ס הגנוזות, והוא ע"פ הדרוש שנתבאר בענין מ"ש לע"ל והניף ידו על הנהר כו' והוא בסידור בד"ה ששת ימים תאכל מצות דרוש השני, ושם פי' דענין קריעת ים סוף היינו בבחי' מל' דאצילות שהוא אותיות הדבור העליון, ומהם נמשך הפרסא המפסקת בין אצי' לבי"ע וכמו עד"מ שאותיות הדבור אין מתגלה הפנימית על ידם, כמ"ש בלק"ת פ' אחרי בד"ה ביאור הדברים ע"פ כי ביום הזה יכפר ושם פ"ב, וגם לפעמים מעלימים השכל לגמרי כשאומרו בדבור בדרך משל ומליצה כמו משלי שלמה, וקי"ס היינו בקיעת הפרסא והמסך הנמשך מהדבור ויתגלה עד"מ השכל כמו שהוא במחשבה שזהו למעלה מהדבור, והיינו קי"ס שעלמא דאתכסייא דהיינו בחי' מחשבה נמשך להיות בגילוי כמו עלמא דאתגלייא, ועיין קצת מזה ג"כ בבה"ז פ' תרומה בד"ה ר"ש פתח מי זאת הנשקפה ושם בענין חיבור מי שהוא בינה מחשבה עם זאת שהיא מ' בחי' דיבור וע"ש עוד מזה בד"ה ואיתימא ותקנא רחל באחותה, שיהי' עלמא תתאה בחי' דבור כמו עלמא עילאה מחשבה כו', עד"ז יובן ענין קי"ס, אך לע"ל והניף ידו על הנהר נהר היינו מחשבה דכמו שהנהר הולך תמיד כך המחשבה נמשך תמיד ונובע ממקורו הוא השכל ונק' נהר יוצא מעדן וכמ"ש מזה ג"כ בלק"ת בשה"ש בהביאור ע"פ יונתי בחגוי הסלע בתחלתו ונהר היינו בינה, והנה אע"פ דלגבי הדבור נקרא המחשבה גלוי ההעלם ובקיעת הפרסא כנ"ל אעפ"כ גם אותיות המחשבה נחשבים בחי' העלם והסתר לגבי עצמיות כח השכל שלמעלה מבחי' אותיות ולכן נק' ג"כ בחי' זו מסך ופרסא ע"ד מבטן מי יצא הקרח וע' בלק"ת בשה"ש סד"ה ששים המה מלכות דרוש הראשון ושם ספ"ג שגם שורש הפרסא שבין אצילות לבריאה הוא מהבינה, ולכן גבי ונהר יוצא מעדן נאמר ומשם יפרד כו', אבל לע"ל ומעין מבית ד' יצא, וזהו ענין והניף ידו על הנהר, שיהי' הגילוי מלמעלה מבחי' אותיות המחשבה דבינה כו', עכת"ד הדרוש הנ"ל. וא"כ מהקדמה זו יובן ענין שלפנינו דבחי' בא"י ההמשכה מבחי' כח המחשבה היינו כענין הגילוי שהי' בקי"ס שבקע הפרסא שבין אצי' לבי"ע שהוא הדבור ונתגלה בחי' מחשבה, וגם בשבת נמשך החיות מהמחשבה שלמעלה מבחי' הדבור כמבואר בלק"ת בד"ה שובה ישראל עד דרוש השני ועיין בזהר תרומה קל"ב א' שזהו ההפרש בין א"ב דאל ברוך שאומרים בחול ובין א"ב דאל אדון שאומרים בשבת וכענין ההפרש בין אתוון זעירין ובין אתוון רברבין, אלא שבשבת אין הארה זו מתגלה בחיצוניות כ"א בפנימיות, ובקי"ס הי' הגילוי בחיצוניות ג"כ, וזהו ג"כ ענין ברוך כבוד הוי' שהוא המ' ממקומו ושרשו הוא הבינה שנק' כבוד עילאה כמ"ש