א'שסא

שהתפשטות הנשמה בכל רמ"ח איברי הגוף וכידוע דהנשמה מחיה את הגוף ובלא זה אין חיות להגוף, והרי נודע ומבואר בכמה מקומות דמקום משכן הנשמה הוא במוח דוקא, והענין דשניהם אמת דודאי עיקר השראת הנשמה שכל ורצון הוא במוח, ואח"כ מתפשט מהמוח לכל רמ"ח אברי הגוף וכמו"כ עד"ז למעלה הנה מלכותך מלכות כל עולמים כתיב שהתפשטות מדת מלכות הוא בכל העולמות עליונים ותחתונים כו' ומ"מ בחי' כסא מלוכה הוא בשמים דוקא כמ"ש השמים כסאי וז"ש וישב ה' מלך לעולם, וכמו שיש הפרש למטה במלכות ב"ו שהתפשטות המלוכה על כל המדינה גם מרחוק, ויש מקום ששם כסא המלוכה ושם גילוי המלוכה עד"ש כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו, כך עד"ז מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא ומזה יובן ג"כ מ"ש שכינה במערב דהיינו השראת וגילוי שכינה מלשון ושכנתי בתוכם זהו במערב דוקא, ואעפ"כ כח התפשטות אלקי' מאיר ומתפשט להחיות כל העולמות על זה כתיב מלא כל הארץ כבודו, אמנם עדיין צ"ל מהו במערב דוקא ולא לרוח אחר, הנה מקודם צ"ל לשון מזרח ומערב שהוא ע"ש זריחת השמש והערב שמש שבבוקר הוא יזרח השמש וזריחתו בצד מזרח ולכן נק' רוח זה מזרח ושקיעת חמה הוא בצד מערב וע"ש זה נק' רוח זה מערב, והנה כתיב שמש ומגן ה' אלקים והענין שנמשל שם ה' ואלקים לשמש ומגן הוא כי כמו שאנו רואים שהתפשטות הארת השמש שמאיר על הארץ אינו רק זיו והארה בעלמא מהשמש ואינו פועל שום שינוי בשמש עצמו, כמו"כ למעלה הנה מה ששם הוי' מהוה ומחי' את כל העולמות אין מזה שום שינוי ותוספת וגירעון ח"ו למעלה כמ"ש אני ה' לא שניתי כו' הגם ששם הוי' מורה על ע"ס יו"ד חכמה ה' בינה ו' מדות אך באמת איהו וחיוהי חד ובעולם האצי' הע"ס כלולות במאצילן ב"ה, והנה בחי' זו נק' מדת יום דהיינו יחו"ע ששם תכלית הביטול, וז"ש ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' דהיינו גילוי שם ה', ומדת לילה הוא הערב שמש דהיינו בחי' ומשם יפרד שהוא מקור להיות עולמות נפרדים דבי"ע ובריבוי השתל' מדריגות עד שנעשה העלם והסתר לגמרי למטה ונק' מדבר העמים, אך לפי"ז צ"ל למה אמרו שכינה במערב הרי מערב הוא בחי' הערב והסתר אלקות, אמנם התירוץ ע"ז דתכלית המכוון הוא שיהי' העלם והסתר למטה ושאעפ"כ לעשות מחשך אור לאכפייא לסט"א כי מה שלמעלה שם גילוי אלקות אין זה חידוש כי שם רואים ומשיגים איך דלית מתב"כ, אבל למטה שהחושך יכסה ארץ ומסתיר ומעלים על אור אלקי לגמרי זהו הרבותא להפך מדת לילה ליום וכמשארז"ל ברישא חשוכא והדר נהורא, וז"ש ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד, דהיינו לעשות מערב בוקר כו' ועז"נ וידעת היום כו' ליכלל מדת לילה ביום, וז"ש שכינה במערב שע"י שמהפכין מדת לילה ליום עי"ז דוקא גילוי שכינה כי זהו שלימות המכוון, כי עיקר השראת שכינה הוא בתחתונים דוקא, כי יש עוד פי' בערב לשון עריבות ומתיקות עד"ש וערבה לה' מנחת כו' בחי' קדם והוא בחי' תענוג שגבוה מבחי' שמש ע"ד שיהי' לע"ל עליות המדריגות כמ"ש והי' אור הלבנה כאור החמה ואור החמה שבעתיים כאור ז' הימים, והוא בא ע"י שמהפכים הערב וחושך גשמיי' למטה.

והנה עפ"י כל הנ"ל יובן ענין קריאת התרנגול ופי' עציון גבר כי הנה בכל חצי לילה הוא פלגות המדריגות שעד חצי לילה הוא הסתר וחושך וכמ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה כו' דהיינו ירידת המל' לברר בירורי' מע"ש ונוגה כו' ואח"כ מחצות לילה ואילך מתחיל להמשיך מדת יום, כי עפ"י סדר המדריגות מדת יום הוא בחי' גילוי ואור ולילה הוא בחי' העלם והסתר, ועז"נ רוח האדם העולה למעלה ורוח הבהמה היורדת למטה, כמו בגשמיות ההפרש בין אדם לבהמה שהאדם הוא מדבר ויש לו קול ודיבור משא"כ הבהמה, וכמו"כ למעלה כשמאיר גילוי אלקות ודבר ה' שבעשרה מאמרות יהי אור יהי רקיע בהתגלות זהו בחי' רוח האדם העולה למעלה, אבל בגלות שמוסתר ונעלם דבר ה' כרחל לפני גוזזיה נאלמה נאלמתי דומיה, שהדיבור דע"מ אינו מאיר בגילוי זהו בחי' רוח הבהמה שדבר ה' מוסתר ונעלם ע"י ע"ש המעלימים ומסתירים בלבוש שק דק"נ, הגם שלכאורה יפלא איך שייך לקרוא רוח הבהמה למעלה, התירוץ ע"ז דיש מלאכים שנק' בשם בהמות פני ארי' פני שור ויש בחי' בהמה רבה ושם ב"ן בגימט' בהמה, והנה ע"י בירור רוח הבהמה דוקא אז אדם ובהמה תושיע ה' שעי"ז הוא גילוי יותר גבוה, וזהו ענין קריאת התרנגול בחצי לילה שהוא