א'שנט

אלה מסעי

אלה מסעי בנ"י. להבין ענין המסעות דמדבר. הנה תכלית המכוון הי' להכניע את מדבר העמים כי זה לעו"ז עשה האלקים בחי' ירושלים הוא מקור בקדושה כי זה שער השמים שנמשך שם ההשפעה מלמעלה כי שם ציוה ה' את הברכה, ולעומת זה הוא בחי' מדבר מקור הקליפות ונק' מדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב ג"ק הטמאות, והנה כמו שיש בחי' ירושלים ומדבר בכללות העולם כמו"כ יש שני בחי' אלו בפרט בנפש האדם כי הנה"א נק' בחי' ירושלים יראה שלם, ולכן הנשמות קודם בואן לגוף נקראו בנות ירושלים שמקבלים מבחי' זו יראה שלם שהיראה בשלימות אצלם, ונה"ב הוא בחי' מדבר מקור התאוות כו' ונק' ארץ אשר לא ישב אדם שם אדם הוא בחי' מחדו"מ דתומ"צ רמ"ח פקודין רמ"ח אברי' דמלכא ולעומת זה הוא מחדו"מ אשר לא לה' המה הנמשכים מצד נה"ב כי תחילת התהוות גוף האדם הוא ע"י תאווה כמ"ש הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, וזהו"ע המסעות דמדבר העמים שהוא כח לדורות שיהי' ביכולת האדם להכניע הגוף שלו משכא דחויא מבחי' הקליפות שיסכים ג"כ לרצון הנה"א לאהבה אלקית, וזהו ע"י שכבר נכנע המקור שלהם דהיינו מדבר הגדול מקור כל הקליפות. אך עדיין צ"ל למה היתה זאת מאת ה' לברא הקליפות ושאח"כ יצטרכו להכניעם לא יהי' לא הא ולא הא. אך התירוץ ע"ז שזה תכלית המכוון לאכפייא לסט"א דכד אתכפייא סט"א דלתתא אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין, וז"ש ומדברך נאוה דע"י דיבור דתורה ומצות נעשה מדברך נאוה, הנה כתיב ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה וארז"ל א"ת מ"ה אלא מאה ברכות שחייב אדם לברך בכל יום. דהנה בנוסח הברכה יש בה נוכח ונסתר, בא"י היינו נוכח כי ואתה מחי' את כולם ע"י אותיות שמאלף ועד תיו וה' מוצאות, וזהו"ע הבקשה בא"י ברכה והמשכה מבחי' ממכ"ע, ואח"כ אשר קדשנו בלשון נסתר הוא בחי' סוכ"ע (וע' בלק"ת באורך מעט) ובכלל הברכה הוא המשכת סובב בממלא. ולהבין איך יכול האדם להמשיך על ידי ברכתו בחי' ממכ"ע וסוכ"ע כו'. הנה ע"ז ארז"ל אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך, פי' הדיוט שהוא ההעלאות מעניני גשמיי' שבעוה"ז שהן נק' מילין דהדיוטא, ע"ד שארז"ל אע"פ שאש יורד מלמעלה מצוה להביא מן ההדיוט, וכמו נובלות פירות דהיינו מה שנופל מן הפירות ונשפל למטה כמו"כ הוא ל' הדיוט שהוא דברים תחתונים אל תהי קלה כי ע"י ביטול היש עי"ז דוקא נעשה הברכה וההמשכה מלמעלה. וזהו ענין הברכה שמברכים בא"י אלקינו דהיינו שיהי' אלקינו שלנו ממש שגם הנה"ב יתרצה לגילוי אלקות ע"ד שאו' בק"ש ה' אלקינו ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך שלא יהי' רק לב אחד לה' לבדו והכח הזה במצות הוא לפי שנשפלו במעשה וסוף מעשה במחשבה תחילה, וז"ש לויתן זה יצרת לשחק בו, פי' לויתן לשון התחברות שהוא התחברות יש לאין שהגשמיות בטל לרוחניות יצרת לשחק בו שמזה נעשה צחוק וחדוה למעלה וכמ"ש צחוק עשה לי אלקים ששם אלקים דוקא הגורם להיות בחי' יש הוא העושה צחוק ותענוג למעלה ע"י הביטול שהיש בטל אח"כ.