א'שלט

ומקנה רב

פ' מטות

ומקנה רב היה לבני ראובן כו' והנה המקום מקום מקנה, יש להעיר ממ"ש רבינו בענין השבטים ויוסף שלכן היו השבטים רועי צאן, יען כי היו בחי' מרכבה שהיו תמיד בבחי' ביטול ע"כ בחרו להם להיות רועי צאן שאין בזה טרדה כ"כ מלהפסיק המחשבה והביטול, ואמנם ביוסף כתי' ויבא הבית לעשות מלאכתו ות"א למיבדק בכיסיה * דחושבניה שזהו טרדא, ולכן חשבוהו לאיש מצרי, אך באמת זה הי' מפני שנשמתו מבחי' אצי' שהוא אלהות לכן אין מטריד אותו כלל עניני עה"ז ואף שהי' עוסק בכיסיה דחושבני' הי' גם אז מרכבה כי בחי' אצי' שהוא אלקות סובל ב' הפכיים כאחד, משא"כ השבטים הי' נשמתם מבחי' בריאה י"ב בקר, ועד"ז י"ל ענין ומקנה רב היה לבני ראובן שבחרו להם עסק מקנה כדי שיוכלו להיות תמיד בבחי' ביטול. ועוי"ל שזה שהיו תמיד רועי צאן לפי שגם שרש נשמתם נמשך מבחי' י"ב בקר דבריאה ע"כ הי' עסקם להיות רועי צאן, וע"ד המבואר במ"א ענין ונתתי עשב לבהמתך ע"ב שין להמשיך הדעת לנה"ב וזהו ענין שתים לפניה דק"ש כמ"ש בד"ה כי תצא למלחמה על אויבך ובד"ה ונתתי לך מהלכים ובענין מארז"ל אסור לאדם לאכול עד שיתן מאכל לבהמתו כו', ובמא"א אות מם סצ"ט כ' מקנה בסוד המל' בו מה, והיאיר נתיב הגיה שצ"ל קן מה ור"ל שהוא קן לבחי' מה שהוא ז"א שם מה כמש"ש סל"א, והיינו כנ"ל שהשבטים שהיו מרכבה בבחי' מה וביטול ע"כ היו רועי צאן, ובפ' לך לך דפ"ג סע"ב ע"פ ואברם כבד מאד במקנה כו' מאד