א'שלד

הנ"ל שהוא לשון בושה ולשון עיטוף והא בהא תליא שמחמת שמעוטף ברצונות זרים ע"כ אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה כו' אבל בבחי' אהבת אשה לאישה שאין לה שום רצון זר כלל א"כ ממילא ולא יתבוששו כו' וזהו ויחד לבבינו לאהבה וליראה כו' פי' יחוד פנימי' הלב בחיצוני' הלב שלא יהי' לו שום רצון זר ואז דוקא ולא נבוש כו' אבל כשהוא בבגדו והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה מחמת שהיא בבגדה שיש לה רצונות זרים אזי גורם למעלה ג"כ ריבוי ההסתרות ולבושים וכנ"ל, וזהו ולא תתורו אחרי כו'.

נת' ענין אהבת אשה לאישה גבוה מבחי' אהבת הבן לאב מפני שהוא כרשפי אש בלא רצונות זרים והיינו ע"י התורה זאת הפעם עצם מעצמי כו' לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, מפיו יתן חכ' שהטפה נקלטת ועי"ז ויהיו שניהם ערומים שאין לה רצון זר ולמעלה ולא יכנף עוד כו' לכן ולא יתבוששו היפוך כעוטי'.

ה) (הגה"ה. וזהו ענין שגאולה ראשונה הי' בזכות אברהם ושני' בזכות יצחק אבל הגאולה השלישית העתידה להיות בב"א שאין אחרי' עוד תוגה ח"ו היא בזכות יעקב שנק' מדתו מדת אמת ואין אמת אלא תורה כנ"ל אות א', הענין כמ"ש קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת פי' קרוב ה' לכל קוראיו היינו אפי' על ידי בחי' חסד נעוריך הנ"ל שהוא בחי' אהבת הבן אל האב כנ"ל, אך ענין לכל אשר יקראוהו באמת דהיינו בחי' אה' כרשפי אש ע"י התקשרות חב"ד בגדולת א"ס ב"ה זוהי מדת אמת לפי שאז אין לה רצון אחר זולתי לה' לבדו כנ"ל משא"כ ע"י בחי' חסד נעוריך אהבת הבן כו' אינו נק' אמת לפי שיש לו גם רצונות אחרים המקררים אותו כו', וזהו שאין אמת אלא תורה כי כדי שיגיע לבחי' זו הוא ע"י התורה לכן גאולה זו יהי' בזכות המשניות דוקא כי לע"ל ביום ההוא תקראי לי אישי כו' והיינו על ידי האה' בבחי' רשפי אש שהוא אהבת האשה אל האיש כו' כנ"ל, ולכן גאולה זו הוא בזכות יעקב דוקא כי להיות כנס"י בבחי' זו דאשה הוא על ידי יעקב דוקא כמ"ש בזח"א דקל"ג ע"א דע"י אברהם ויצחק הוא רק בחי' וימינו תחבקני ושמאלו תחת לראשי אבל היחוד עצמו הוא מבחי' יעקב דוקא יעו"ש. עכ"ה).

וזהו ענין ואשה כי תדור נדר בנעוריה בית אביה דהנה צ"ל מהו ענין הנדרים דארז"ל נדרים סייג לפרישות משמע שהוא טוב לנדור ואלו בירושלמי פ"ט דנדרים (הובא ברמב"ם פ"ד מהשמונה פרקים) אמרו בזה הלשון לא דייך במה שאסרה עליך תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים המותרים. אך הענין כי הנה אין חילוק בין היתר לאיסור רק שההיתר יכול לעלות אל ה' כשאוכל המאכל בכוונה לש"ש ומתפלל ולומד בכח האכילה כו', משא"כ האיסור הוא אסור וקשור בידי החיצוני' ואינו יכול להתעלות