א'שט

ונשאר זה המאכל עצמו בחי' טוב וע"כ גם מה שמתאווה למאכל ואוכלו לתיאבון אין בחי' הרע שבמאכל מגשמו כלל בשבת וכמ"ש בע"ח דגם בחי' המותרות של הנאת האכילה בשבת נבלע ונכלל בקדושה האלקית משום דכתיב וקראת לשבת עונג ומתענוג זה הגשמי שבמאכל עולה ונכלל בבחי' עונג העליון כו' וכמ"ש במ"א, וא"כ הרי אנו רואים היפוך הדחיי' שהרי נכלל ועולה גם ק"נ שהוא החיות של המאכל כמו שניתוסף אור למעלה בבחי' עונג העליון במאכלים דשבת וכיוצא, אלא שרש הענין הוא משום דיש ב' מדריגות שמאל דוחה וימין מקרבת שמאל דוחה בא מבחי' הגבורות דאימא וימין מקרבת בא מבחי' החסדים דאבא, דהנה כל החסדים מסתעפים מאור אבא כידוע בפי' אבינו אב הרחמן כו' שמקור כל החסדים הוא מבחי' החכמה שהוא אור אבא דוקא ומקור כל הגבורות הוא מבינה שנק' אימא כמאמר בינה מינה דינין מתערין והדינין המתערין היינו על ההיפוך מהביטול לדחות היש כו' וא"כ ענין החכמה שהוא בחי' באור פני מלך חיים היינו שיוכל לקרב גם היש להמשיכו אל הביטול, וזהו ההפרש בין שבת לחול כי בשבת מאיר מבחי' מוחי' דאבא כידוע בפי' ושמרתם את השבת כי קדש היא וקדש היא החכמה כו' וגם יו"ט הוא מקבל מבחי' אבא הגם שיו"ט שרשו בבחי' בינה כידוע בהיות שהשמחה הוא בבינה כמ"ש אם הבנים שמחה אבל בחי' נה"י דאבא מלובשים באימא ולכן נק' היו"ט מקרא קדש כו', וכמ"ש במ"א בד"ה מצה זו ובסידור בדרוש תלתא אינון זמינין מקדש כו' וע"כ גם ביו"ט חציו לכם כו' וכל בחי' עונג גשמי מתעלה בשבת ויו"ט והוא לפי שבחי' החסדים דאבא מתפשטין ויורדין מגבוה לנמוך גם למטה מטה לקרב ולא לרחק כטבע הימין לקרב כך טבע החסדים לקרב והיינו ימין מקרבת (הג"ה. וכה"ג החמץ אסור בפסח אבל בשבועות שתי הלחם יש בהן חמץ והטעם לפי שאז מאיר מוחי' דאבא שבחכמה אתברירו אזי יוכל לברר את החמץ ג"כ משא"כ ביצי"מ שמבחי' בינה כו' וע' מזה בסידור בד"ה מזמור לתודה בענין הריעו לה' כל הארץ ובזה יובן פי' ימין מקרבת שאין ר"ל לקרב היש ודבר וישאר כמו שהוא בישותו אלא לקרבו ולהמשיך בו הביטול ועמ"ש כה"ג בד"ה כיצד מרקדין בש"א כלה כמות שהיא ובה"א כלה נאה וחסודה כו'. עכ"ה) אבל בחול הרי אין בוי"ו ימי המעשה רק מבחי' ז"א שמלובש בו רק בחי' מוחי' דאימא בלבד אור אבא ומקור כל הגבורות מבינה כי בינה מינה דינין מתערין פי' ענין שמאל דוחה הנ"ל כמו לסגף א"ע ולדחות המאכל כו' כי לא יוכל להעלותו אלא בהכרח כדי שלא יגשם אותו המאכל וכיוצא בו ידחה אותו וירחיקנו מפניו וכל שהוא קרוב יותר לה' בהתבוננות האחדות בבינה כמ"ש בס"י חכם בבינה והבן בחכמה כו' יתרחק יותר מהגשמת המאכל וכיוצא בו מתאוות היתר שלא יגשם אותו ויפול ממדריגתו והיינו בינה מינה דינין מתערין להיות שמאל דוחה ליצה"ר כי לא יגורך רע כתיב וטהור עינים כו' אפי' בהיתר אחר שבחי' נוגה מתהפכת ממטה לנחש דקליפה לפעמים כו' וזהו ג"כ שרש ענין הנדרים כי הנדרים שנודר בחיי המלך וחיי המלך הוא בחי' בינה בלבד שנק' חיי המלך דהיינו בחי' מוחי' לז"א (הג"ה. וע'