א'שז

אשירה לה' בענין לעשות צדקה ומשפט שענין משפט זה שלא יומשך חיות ויניקה אלא בסט' דקדושה כו' ע"ש, וכמו שמבואר במאכל שמעורב טו"ר כך בכל דברים המותרים כמו דירה נאה שמרחבת דעתו של אדם כו' יש בזה תערובות טו"ר שאם יכוין להנאת גופו ירחיב דעתו עד שיגבה ודעתו זחה עליו ונק' גסות הרוח כו' ואם יכוין לתועלת הרחבת דעתו ולבו לעבודת ה' עי"ז הרי אדרבה תוסיף לו תת כח להרחיב דעתו ולבו בהשגת אלקות והתפעלות אוי"ר וכמו"כ לבושים נאים כו' וכן בענין הזיווג אם מכוין לקדושה תוסיף לו אור ואם לאו יפול מתאוות היתר לתאוות איסור ח"ו וזהו והתקדשתם והייתם קדושים אדם מקדש א"ע מלמטה כו' ודוקא קדש א"ע במותר לך מטעם הנ"ל.

קיצור. ענין שהנוגה מעורב טו"ר וניכר מהפעולה שע"י המאכל, ענין שמנת עבית כשית ע"ד כבד לב, פי' קדש א"ע במותר שעי"ז מחבר ק"נ לקדושה קדושים תהיו פרושים תהיו היינו כדי הסיפוק שעי"ז אין נמשך חיות לחיצונים רק כשיעור ההכרח.

ג) והנה נדרים סייג לפרישות. (הג"ה. ובמדרש שמואל פי' פרישות תקרא מלי דחסידותא והחסידים העושים לפנים מן השורה נקראו פרושים כו', ובזה לא קשה מידי ענין הנדרים והלא דייך במה שאסרה תורה אלא כי התורה דברה לבינונים ואף לצדיקים אבל להיות בחי' חסיד שלמעלה מבחי' צדיק ע"ז צ"ל פ' נדרים שהוא סייג לפרישות לבא למילי דחסידותא. והענין כי במא"א ח' פ"ה חסיד נק' חכמה כו' חסידה נק' הבינה והחסיד מרכבה אליה וזהו חסידה ברושים ביתה. וע' מזה בזח"ג פנחס דרי"ז ב' ושם דרכ"ב ע"ב איזהו חסיד כו' והבינה נק' שכינתא עלאה שהוא למס"נ באחד כדפי' בד"ה שה"ש וברבות ס"פ תרומה חסידה נק' כה"ג שנאמר תומיך ואוריך לאיש חסידך, וידוע דכה"ג הוא אה"ר כדפי' בד"ה בהעלותך ההפרש בין אהבה דאברהם ובין אהבה דאהרן שהוא אותיות נרא"ה בחי' ראיה, ולכן לבוא לבחי' זו צ"ל פרישות גם מריבוי ההיתר דק"נ כי לגבי בינה שכינתא עילאה גם ק"נ מסתיר ביותר כו' וכענין שאמר משה רבע"ה מאין לי בשר ופי' בד"ה בהעלותך השני דאפי' הבירור מה שיתברר הבשר ויתעלה לבא ממנו לבחי' רשפי אש האהבה זה מסתיר לגבי בחי' משה ונחנו מה כו' ולכן כדי שיבוא האדם לבחי' רו"ש באמת אשר הרצוא הוא למס"נ באחד בחי' כלה שארי זהו"ע הפרישות כו', וזהו חסידה ברושים ביתה כי ברושים פי' ג"כ בראשים והיינו ענין ראשי המטות הנז' כאן שהם המוחין דז"א שבהם יומשך בחי' אה"ר זו מבחי' חסידה כו' ולכן נאמר להם פ' נדרים. וכמו"כ ההמשכה מלמעלה הבא ע"י בחי' חסיד הוא למעלה מבחי' צדיק שעז"נ מי יתנך כאח לי כי ואיש כי יקח את אחותו חסד הוא והיינו שהחסד הוא בוויתור רב יותר מן הצדקה שהוא די מחסורו וגמ"ח אף לעשירים כו', והיינו שבחי' צדיק יסוד ז"א שורש המשכה זו באה מחו"ב דאצי' אבל ענין החסד הוא ההמשכה הבאה