א'רצז

העליון כו', והטעם הוא לפי שהטוב שבמאכל שרשו קודם שנפל בשבירה גבוה הרבה יותר מנפש האדם כמ"ש במ"א בענין לפני מלוך לבנ"י כו', וע"כ המאכל מחי' את האדם כו', וזהו סיבת הוספת הדביקות בה' ע"י הצעקה מן חשך המאכל דוקא, והיינו כאמרם בזהר דמשכין לי' בחילא יתיר פי' בכח גדול שהושפל למטה במאכל שגבוה הוא מן הנפש עד שתעלהו למדריגה יותר נעלה מכמו שהיתה בתחילה כו', (ועמ"ש בד"ה בשלח פרעה בענין וזרעתיה לי בארץ.

קיצור. איך שעל ידי הירידה בגוף יבא לבחי' תשובה ויצעקו אל ה' ממה שהמאכל מגשם, והטוב שבמאכל ששרשו גבוה מביאו לידי צעקה זו כו').

ג) ולהבין טעם הדברים הוא ענין אשר אמר אל ראשי המטות דוקא פ' נדרים. ותחלה י"ל ענין נדרים מה הם, בהיות כי ידוע מארז"ל קדש עצמך במותר לך (ועמ"ש מזה בד"ה ולא אבה כו' ויהפוך) ויש בו ב' פירושים, הא' כפשוטו דהיינו שיסלק הרצון הגשמי מן המאכל שלא לאכול לתיאבון כבהמה, ויתמרמר מאד על החשך המחשיכו ומונעו מדביקות ה' אחד כנ"ל שכ"ז הוא מצד הכרת בוראו בחכמה ודעת, וזהו קדש עצמך וכו' בכל דרכיך דעהו, וזהו"ע שובה אלי ואשובה אליכם דהיינו פב"פ כמשל שני בנ"א כשעומדים אב"א אף שהן קרובים זה לזה היינו שעומדים זה אצל זה מ"מ הן באמת רחוקים תכלית הריחוק זמ"ז מאחר שזה פונה ומחזיר פניו מחבירו מחמת שאין רצונו אליו כלל וכן חבירו ממנו הרי קרובים נעשו רחוקים, וכמ"ש בד"ה שובה ישראל, וכשמתרצים זל"ז ונחזרים פב"פ הוא תכלית הקירוב שניהם פונים למקום אחד ממש כו', ועד"ז יובן שפנימי' הרצון באיזה דבר והיינו כשעושיהו בחשק גדול ומדבר בו בכל מאמצי כחו וניכר בו תוך לבבו כו' זהו נק' פנים וכשאינו חושק לאותו הדבר בפנימי' הלב כ"א בבחי' קרירות לבד ומדבר בשפה רפה שניכר שאינו חפץ בו רק בבחי' חיצונית לבבו זהו נק' אחוריים שאינו אלא כטפל בעיניו כו' ועמ"ש מזה בד"ה עבדים היינו לפרעה במצרים וכמ"כ כשהוא אוכל לתיאבון בפנימית רצונו וכן בכל תאוות עוה"ז כל עיקר רצון שלו בהם, ולה' בתורה ובתפלה הוא בבחי' קרירות ודרך אחוריים לבד זהו מ"ש כי פנו אלי עורף כו', פי' כאשר המה פונים אלי בתפלה הוא בדרך טפל ואחוריים של נפשם לבד כו' וכשהם פונים בעוה"ז הוא בבחי' פנים שלהם כו', אמנם כשנחזרים בבחי' פנים שלהם לה' אזי כתיב שובו אלי ואשובה אליכם ג"כ בבחי' פנים העליונים כו', וזהו קדש עצמך להיות כל הרצון רק לה' לבדו אף בכל דרכיו בעוה"ז כו', וזהו ענין בע"ת הנ"ל שיצעקו אל ה' בנקודת לבם כו' ואזי יגיע לבחי' גילוי שם הוי' דוקא מה שלא הי' ביכולת נשמתם בלתי התשובה כו', והטעם כי ענין פנים העליונים הוא שם הוי' דוקא דכתיב אני הוי' לא שניתי כלל שהוא בחי' סוכ"ע שאינו מלובש בתוך העולמות ולכן נק' פנים כי מה שמתלבש בתוך דבר המלבישו נק' בחי' אחוריים ועז"נ וראית את