א'רצה

ההפרש בין רוח האדם היא העולה למעלה ובין רוח הבהמה היורדת למטה, והנה המטה נק' משענת כמ"ש ושמת משענתי ע"פ הנער, וכתיב עוד ישבו זקנים וזקנות בירושלים ואיש משענתו בידו, וארז"ל בפסחים פ"ו דס"ח ע"א שזהו ענין שעתידים צדיקים להחיות את המתים, ועמ"ש מזה ע"פ במחוקק במשענותם, ובירושלמי פ"ט דנדרים ה"א אמר ר' שמעון בן אלעזר מקלו של ר' מאיר היתה בידי והיא מלמדת לי דעה, ופי' בקה"ע משענתו של ר' מאיר היתה בידי שהי' תמיד נשען עליו וממנו למד דעה והשכיל עכ"ל, וזהו כפשוטו מעין מ"ש קח משענתי בידך כו'. ויש לפרשו ג"כ עסק המצות שזהו הנק' במשענותם ובחי' זו הי' בידו מר' מאיר), וע"ד דוגמא זו יובן ג"כ בענין שבטי יעקב שנק' שבטי י"ה, פי' כי האבות הן הן המרכבה וכתיב לך הוי' הגדולה כו' כי אברהם אוהבי הי' באהבתו לה' בחי' מרכבה לחסד דאצי' ויצחק למדת גבורה כו', ועד"ז היו הענפים המסתעפים מהם היו כולם בחי' מרכבה לה' ולכך נק' שבטי י"ה, וידוע ענין מרכבה שהוא בחי' ביטול המציאות בלתי הרגשת עצמותו כלל ליש ודבר מה אלא הוא בתכלית הביטול למקורו כו', כמ"כ שרשי כללות הנשמות המה י"ב שבטים לבד מגופא דאילנא דלעילא שבאצי' כו' (והיינו שהם בחי' י"ב גבולי אלכסון שהם בחי' ענפים מגופא דאילנא שהוא עצם המדות, וכללות המדות הוא תפארת שנק' כן ע"ש שממנו יוצאים פארות וענפים והוא מקורן ושרשן, כי י"ב גבולי אלכסון הם מה שמתכללים המדות זה מזה שנעשה מזה בחי' חדשה כמו הענף היוצא מעצם האילן, ועמ"ש מענין י"ב גבולי אלכסון בד"ה מחר חודש ועמ"ש בתו"א ס"פ ויצא בד"ה וישכם לבן בבקר כו' גבי שוב למען עבדיך שבטי נחלתיך שם נת' ענין רחמים דיעקב הוא מה שבאמת שייך רחמנות אף על ג"ע העליון משום דכולא קמי' כלא חשיב כו', וכשאינו משיג הרחמנות הנ"ל אעפ"כ משיג הרחמנות על ירידת הנשמה בגוף ונה"ב זהו ענף מעצם האילן כו', ועמ"ש מענין אילן זח"ג אמור צ"ו ב' צ"ז א' ועמ"ש בד"ה וארא אל אברהם בענין אין קורין אבות אלא לשלשה), וכמו שהשבט הוא רך וצומח למעלה כן היו אהבות ויראות שבנשמות כללות דשבט יעקב כו' בתכלית הפשטות הגשמיות והגסות להיות עדיין אחוזים ואחודים ביניקתם בגופו של אילן כו' (ועמ"ש בד"ה צאינה וראינה דלכן נקראו אז בנות ירושלים יראה שלם שאזי הי' להם היראה בשלימות, גם ענין רך ע"ד רך כקנה, ובמא"א אות רי"ש סמ"ב רך מצד החסד כו' דשם ע"ב ומצד הרכות והרחמים גם צדיקים נק' שושנים ע"ש שלבן רך כשושנים), ולכן צמיחתן למעלה לגבי ראשו כו', אמנם כשנשתלשלו י"ב כללים אלו לפרטי פרטיות בס' רבוא גופים מחולקים כו' אזי יקרא כל שבט בשם מטה דוקא כמשל המטה הגשמי שנתגשם מאד ונתפרד לעצמו, ולכן בפ' ויחי נק' שבטי ישראל ובפ' במדבר נאמר מטה איש למטה כו' (וע' במא"א אות מ"ם ססעי' ס"ד מטה נק' מט"ט ופי' ברע"מ פ' פנחס דרנ"ה ע"א וז"ל מסט' דעה"ד טו"ר, דאתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה, לכל חד כפום עובדוי ודא מט"ט מטה, נחש ס"מ עכ"ל. ועיין בפרדס שער אבי"ע פ"ז, ובערכי הכינויים ערך עץ בענין עה"ד טו"ר, וע' בהרמ"ז בשלח דמ"ו ע"פ הרם את מטך כו', וכיון שבחי' מטה זהו עה"ד טו"ר ומתהפך לפעמים לנחש, ומנחש למטה לכן