א'רצד

בס' עין יעקב בב"ב פרק המוכר את הספינה בד"ה אל תרחיק להיות לצדיקים לעוה"ב סעודה, ושם ואולי אותה הסעודה המעותדת לצדיקים תהי' סוף הזמן שנהוג בו פעולות גופניות במאכל ובמשתה ואחריהם יתבטל מהם המעמד ההוא ויהיו יושבים ועטרותיהם בראשיהם מתעדנות מזיו השכינה ותהי' להם סעודה זו כמו עצרת אלא שזו (ר"ל סעודה קטנה דעצרת) תשלום הקדש וזו (סעודה דלעתיד) תשלום החול עכ"ל. ור"ל שזו הסעודה היא סוף ותשלום הבירורים דתהו שזהו ענין אכילה ושתיה וכשיושלם הבירור יעלו לבחי' שלמעלה משורש שבה"כ והוא פנימי' אבא ופנימי' עת"י אשר שם אין שייך אכילה ושתיה כלל ע"ד באתרי' לאו אורחי' למיכל, וז"ש במד"ר פ' פנחס ע"פ את קרבני לחמי אני אין לפני אכילה ושתיה כו' ור"ל אלא שהקרבן לברר זמ"ל דתהו ולכן לעוה"ב כל הקרבנות בטילין כו'.

ג) והנה עיקר מעלת האדם הוא כמארז"ל חביב אדם שנברא בצלם וכמ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, בצלמנו הוא יחו"ע שהוא הביטול לבחי' סוכ"ע דכולא קמיה כלא חשיב, והביטול נוגע בפנימיותו ממש ע"ד בחי' ברכה שלמעלה מבחי' הודאה וע"ד השתחוואה פנימית הנזכר בסידור שער החנוכה בד"ה מזמור שיר חנוכת הבית בענין ואין אנו יכולים לעלות וליראות ולהשתחות לפניך וע"ד שנתבאר בד"ה בכ"ה בכסלו בענין למסור נפשו באחד שלמעלה מבחי' ובכל נפשך, אבל יחו"ת נמשך מבחי' בשכמל"ו שלמטה היש כו' ומ"מ היש בטל וצבא השמים לך משתחוים בבחי' הודאה, זהו בחי' כדמותנו.

ד) וזהו בשכמל"ו כי ההשתחוואה היא למלך אין מלך בלא עם עוממות, מלכותך מל' כל עולמים כי בחי' הודאה מתפשטת בכל העולמות, ומאן דלא כרע במודים כו' וע' בסידור בד"ה ת"ר מנין לבהמ"ז מן התורה, בענין ברכת הארץ המתחלת בנודה לך.