א'רצג

מבחי' כמראה אדם ז"א וצומח חי שיש בהם תענוג שהאדם ניזון ומקבל תענוג מהם שרשם מחיצוני' בינה עולם התענוג, וע' בסידור בד"ה ת"ר מניין לבהמ"ז מה"ת גבי אך תירץ קושיא זו הוא מפני ששורש נפש האדם הוא מבחי' שם מ"ה דתיקון ושורש הצומח הוא מבחי' כלים דתהו כו' והתהו למעלה מבחי' התיקון, וזהו ענין אחור למע"ב ואעפ"כ כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה.

ב) כי אע"ג דזמ"ל דתהו בעודן למעלה גבהו מבחי' התיקון מ"מ אחר שבה"כ נפלו למטה ביותר ותיקונם הוא ע"י האדם וע' בתו"א פ' וישלח בד"ה וישלח יעקב ובד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה שם בד"ה והנה כתיב וע' בסידור ע"פ לעשות בהם משפט כתוב, כי דצח"מ הם נגד ד' בחי' אבי"ע א"כ האדם לגבי דצ"ח כמו אצי' לגבי בי"ע ועוד כי אדם אדמה לעליון ורוח האדם העולה למעלה והיינו לבחי' שלמעלה גם משורש הזמ"ל דתהו והוא ענין העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה, וזהו כעין שנתבאר בסידור ד"ה להבין ענין אסור אכילה ביוהכ"פ לפי שאז עליות כנס"י לקבל מבחי' שלמעלה מהבירורי' דזמ"ל דתהו דהיינו מפנימיות עת"י שהוא למעלה משבה"כ שלא הי' רק בבחי' חיצוניות כו' וזהו ג"כ ענין יעקב לא מת ופי' הה"מ נ"ע דר"ל שהוא מבחי' עליונה שלא הי' בשבה"כ שנק' וימת כו' וע' מזה בלק"ת פ' בלק בהביאור ע"פ לא הביט און ביעקב וזהו ע"ד מ"ש ימותו ולא בחכ' וע' בלק"ת פ' תזריע בד"ה קא מיפלגי במתיבתא דרקיע ושם פ"ד ובתו"א פ' וישלח בד"ה ויאבק איש עמו שיניקתם רק מחג"ת כו' ששם שורש זמ"ל, ובסידור בד"ה מזמור לתודה בענין ימותו ולא בחכמה לפי שלא הי' בחי' שבה"כ שמשם שורש המיתה אלא במדות ולא בחכמה כו', ועמ"ש ע"פ הזהר ס"פ ויגש ע"פ ויברך יעקב את פרעה, וא"ת א"כ הדרא קושיא לדוכתא א"כ למה צריך האדם לקבל מזונו מדצ"ח לפי ששרשן מזמ"ל דתהו שלמעלה מהתיקון שהרי האדם יש לו עוד שרש גבוה יותר דהיינו כי ז' מלכים הם ז' מדות אלא שהם מדות דתהו שגבוהים ממדות דתיקון והרי האדם יש לו שורש בחכמה שהוא בחי' שלמעלה משבה"כ ומזמ"ל דתהו, י"ל האדם נמשך רק מז"א ושם שרשו רק שורש ז"א יש לו בבחי' חכ' והאדם שלמטה א"א לו להגיע לבחי' זו שלמעלה משבה"כ דהיינו ענין העוה"ב שאין בו אכילה ושתי' שהוא מפנימית או"א שחשובים כפנימיות עת"י אלא לאחר שיברר הזמ"ל דתהו ויש להם אחיזה בחיצוניות או"א ע"ד מאן דקטיל לחויא יהבינן לי' ברתא דמלכא וע"ד פתחי לי כחודה של מחט אז אפתח לך כפתחו של אולם, והצומח חי יש בהן ממש מזמ"ל דתהו וחיצוני' בינה ע"כ צריך האדם לקבל חיות בהם ולאחר שיבררם יבא לבחי' שאין בו אכילה ושתי' וזהו ג"כ ענין יוהכ"פ שאין בו אכילה ושתיה, וז"ש באליהו וילך בכח האכילה ההיא מם יום דע"פ טבע אינו מובן דאף אם יאכל הרבה א"א בשום אופן שעי"ז יתקיים בלי אכילה מ' יום אלא ר"ל בכח האכילה ההיא שבירר המאכל שמחיצוניות בינה אז עי"ז האיר בו מבחי' שאין בו אכילה ושתיה דהיינו ע"ד מ"ש ויהי שם עם הוי' ארבעים יום לחם לא אכל כו', ואפשר עד"ז מצוה לאכול עיוכ"פ שעי"ז יאיר בו ביוהכ"פ מבחי' שאין בו אכילה ושתיה וכענין זה כתב הרשב"א בחידושי אגדות הובא