א'רפג

הדבור בבחי' זה, וגם זה מנין י"ב י"ב ראשי המטות וכן י"ב ר"ח וכו', וע' בזוהר פ' פנחס דרנ"ג ע"פ שאו שערים ראשיכם, ובכהאריז"ל ע"פ מנחל בדרך ישתה ע"כ ירים ראש, שז"א הוא בחי' אות ו' וכשהוא בבחי' ו"ק ה"ז אות ו' קטן, אך ע"י מנחל ישתה יסוד אימא ירים ראש שיש יו"ד בראשו, וזהו ג"כ ענין ראשי המטות כי אות ו' נק' מטה וכשנמשך מוחין בהוא"ו נק' ראש, וזהו ראשי המטות, והמשכה זו ע"ד מי ברא אלה, ואפ"ל ראשי המטות כמו שרשא דאילנא כי השבטים נק' שבטי י"ה א"כ שרשם באו"א, וצ"ע במק"מ ובהרמ"ז פ' במדבר, ועמ"ש בד"ה עולת תמיד העשויה בהר סיני בענין ישראל מתקשראן באורייתא כי ישראל לי ראש זהו מוחין דז"א מתקשראן באורייתא חו"ב עילאין שאור א"ס שורה בחכמה עילאה וזהו ואורייתא בקודב"ה ועד"ז יש לפרש ג"כ וידבר משה אל ראשי המטות, כי המטות י"ב גבולי אלכסון דז"א וראשי המטות יש לפרש ג"כ המוחין דז"א, והם מתקשרים בחכמה עילאה וזהו וידבר משה יסוד אבא חכמה עילאה אל ראשי המטות מוחין דז"א כו'.

קיצור. ראשי המטות. כי האבות מרכבה עילאה חג"ת וי"ב גבולי אלכסון הם י"ב מטות דאצי' ומתחלקים לשבעים נפש וששים רבוא ויש י"ב שבטים דבריאה י"ב חדשים וראשי המטות כמו י"ב ראשי חדשים, וידבר משה שממשיך בהם אור החכמה שיהי' כח לאכפייא ולאהפכא, מדי חדש בחדשו כו', ע"כ ירים ראש.

יד) זה הדבר אשר ציוה ה'. הנה ארז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה, פי' כה הוא בחינת יחודא תתאה דהיינו בחי' מלכותו ית' שנקרא מראה דמות כבוד הוי' (במא"א אות כ' סי"ג כה נקרא המ' כי בנינה מהגבורות ה"ג כ"א כלול מה' הוי כ"ה, וכן נקרא היסוד בבחי' ה"ג שבו גם י"ג תיקונים וט' דז"א ונה"י גימט' כ"ה עכ"ל. ולהעיר מענין בכ"ה באלול נברא העולם ואח"כ ביום ו' למע"ב ר"ה זה היום תחלת מעשיך, בחי' זה, וכן ענין בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה, והי"נ כ' דבת"ז תיקון כ"ח דע"ג ע"א שגם בינה נק' כה, וכ"מ לכאורה ממ"ש בזח"ג ואתחנן דף רס"ד ע"ב שבפסוק שמע ישראל יש כ"ה אתוון דיחודא ובשכמל"ו כ"ד אתוון והם מ"ט פנים כו', ופסוק שמע ישראל זהו יחו"ע ובשכמל"ו זהו יחו"ת, וע' מזה בד"ה שה"ש משמע דיחו"ע זהו מדריגת הבינה, וקשה הלא גם ז"א נק' זה רק המ' נק' כה שהיא אספקלרי' דלא נהרא דוגמת הלבנה וז"א נק' שמשא אספקלרי' דנהרא, ואיך גם הבינה שלמעלה מהז"א נק' כה. וצ"ל דהמכוון דלגבי החכמה נק' הבינה כה בחי' כדמותנו כמו שהמ' נק' כן לגבי ז"א, וכן פירשו דשמים וארץ הם זו"נ ושמים וארץ עילאין הם חו"ב, הרי הבינה נק' ארץ אף שז"א נק' שמים והבינה היא למעלה ממנו אלא שהמכוון שלגבי החכמה נק' הבינה ארץ, כמ"ש בפרדס ערך ארץ עליונה שכערך המל' אל הת"ת כמ"כ ערך הבינה אל ג"ר לכן נק' ג"כ ארץ, וכמ"ש כה"ג בענין המשל מהבלולות שווינדעל טרעפ שיש בחי' אב"א שהוא למע' מבחי'