עדר

וחיי ז"א הם מהבינה כמ"ש בזח"ב יתרו דצ"א ע"ב והיינו לפי שבבינה הוא התגלות ע"ק כו', ולכן הנדר חל גם על דבר מצוה כי הוא מהבינה והמצוה היא בזו"נ, כי מצוה הוא שם הוי' היינו מ"צ בא"ת ב"ש הוא י"ה ועם ו"ה הוא שם הוי', אך עכ"ז שם י"ה בא ע"י חילופי אתוון, זה הוראה שעיקר המצוה בו"ה ע"ד הנסתרות להוי' אלקינו והנגלות לנו ו"ה נגלות כו' כי ענין החלופי אתוון מבואר בסש"ב ח"ב ס"פ י"ב שזהו כמשל אור השמש כשמאיר ע"י הירח כו' שאין ערוך לאור השמש עצמו ולכן שנ"ה ימי הלבנה נק' שנה ל' שינוי שמשתנה האור, וכן שתי פיאות נק' מצפ"ץ בזוהר בראשית דף ך' לפי שנמשך האור ע"י שערות כמ"ש במ"א בביאור ע"פ וכל העם רואים את הקולות כו', ועד"ז יובן ענין י"ה כשמתחלפי' על מ"צ אכן ו"ה מאיר כמו שהוא ע"י המצוה כו', ע"כ הנדר בלשון עלי, הרי עלי קרבן, שפי' עלי כענין הביאו עלי כפרה עלי דוקא ע"ד ותתפלל חנה על הוי', ונדבה הרי זו ע"ד עם זו יצרתי לי כו' וכן יבא זה ויקבל זאת מזה לעם זו, מזוזה זו זה כו', ולפי שנאמר הלא ה' זו חטאנו לו ע"כ מביא נדבה בלשון הרי זו עולה כו' לקשר ולחבר זו עם זה אלי כו') אבל לא שיעלה אח"כ בחי' הטוב ויוכלל בקדושה האלקי' כמו הקרבנות שיש בהן ב' דברים האחד שנדחה מהן יניקת החיצונים בהקדש בפה כשיאמר ה"ז עולה והיינו שמאל דוחה שנאסר להדיוט, וגם יש בהם עוד ימין מקרבת שמתקרבין אח"כ ע"י המזבח להיות ריח ניחוח לה' והיינו ע"י הכהן איש החסד מבחי' סטרא דימינא כמ"ש בד"ה לבבתיני, ושרשו מבחי' ורב חסד, וכן המזבח בחלקו של בנימין היינו בן ימין המקרבת כמ"ש סד"ה ושמתי כדכד, ולכן ג"כ ארי' אכיל קרבנין ופני ארי' אל הימין, ועד"מ מאכילת הדיוט שהמאכל שיאכל האדם שמעלהו ומתקנו ומביאו להכלל בקדושה בבחי' אדם, וכ"ש באכילת מזבח ובבחי' ימין מקרבת, זהו יתרון מעלת הקרבנות נדרי גבוה שנאמר ס"פ פנחס אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם וכו' על נדרי הדיוט שנאמר בפ' מטות, שנדרי גבוה הם בבחי' ימין מקרבת משא"כ נדרים פשוטים לאסור איסר על נפשו הם בבחי' שמאל דוחה, אך גם בנדרים יש כדוגמת זה שבקרבנות וה"ע התרת נדרים מה שיחיד מומחה או ג' הדיוטות שהן ב"ד מתירים את הנדר ע"י פתח חרטה, דהנה כל בחי' נדרים הנ"ל שנקרא סייג לפרישות והיינו מ"ש איש כי ידור נדר כו' אבל מה שהחכם מתיר את הנדר היינו בהפך שמתיר לדבר האסור וכאלו לא נאסר מעולם, והענין הוא כי יש ב' מדריגות האחד לאכפיא לסט"א דהיינו בחי' שמאל דוחה להתרחק ולאסור על עצמו גם דברים המותרים כדי שיהא סייג לפרישות כנ"ל והבחי' השנית הוא אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא כו' דהיינו שמתהפך גוף דבר הרע ונעשה טוב והחושך נהפך לאור, (וע' בה"ז אמור ד"ק ע"ב בד"ה וגם אמנה אחותי בת אבי שבחי' אתכפי' נמשך ע"י הבינה ובחי' אתהפכא נמשך ע"י החכ' דוקא), ואז א"צ לאסור ע"ע דבר המותר אלא אדרבה מתיר גם לדבר שנאסר כבר ע"י נדר (שהוא מהבינה כי החכ' מושל בהבינה שהרי נקראו אבא ואימא וארז"ל שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו) כי גם שנאסר הדבר מתהפך ע"י התרת החכם להיות מותר והרי איסור זה נעשה היתר, וזהו דוקא ע"י החכם