א'רנו

ענין אדם דהנה כתיב באדם אחור וקדם צרתני תלים קל"ט ו', ויש פי' צרתני ל' יצירה כמ"ש בגמ' פ"ט דברכות דס"א א' דו פרצופין בראו (שני פרצופין ברא תחלה אחד מלפניו ואחד מלאחריו וצלחו ועשה ממנו חוה, רש"י) וזהו וייצר בשני יודי"ן, ות"י פי' צרתני אעיקתא יתי מלשון מצור מסביב, ובמד"ר פ' בראשית פ"ח ור"פ תזריע ר"פ י"ד אחור למע"ב דהיינו יום ו', שלשול קדמך יתוש קדמך, וקדם למע"ב שרוחו נברא ביום ראשון קודם למלאכים כו'. ואולי אין זה סותר למרז"ל במי נמלך בנשמתן של צדיקים במד"ר פ' בראשית פ"ח ע"פ עם המלך במלאכתן ישבו בדה"י א' סי' ד' עם המלך מ"ה הקב"ה ישבו נפשות של צדיקים שבהן נמלך הקב"ה וברא את העולם עכ"ל, הרי קדמו לבה"ע מאחר שבהן נמלך, ואומרו שנבראו ביום ראשון של מע"ב סותר לזה. אלא י"ל ע"ד מ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה יונתי בחגוי בפי' טהורה היא אתה בראתה, דבתחלה היתה בבחי' ומדריגת טהירו עלאה בחי' אין ואח"כ אתה בראתה יש מאין כו' ע"ש ובריאה זו הי' ביום ראשון של מע"ב ומקודם הבריאה כשנמלך בהן היו בבחי' טהורה היא כו' ועמ"ש בד"ה האזינו השמים דרוה"ר ובהיותם בבחי' טהירו עילאה בחי' אין נקרא עם המלך ישבו עמ"ש ע"פ ויהי שם עם ה' ארבעים יום ע"ד ונהורא עמי' שרא, כי עם ה' החסד היינו בבחי' שאין שם דין רק כי חפץ חסד הוא והוא בחי' ע"ק דלית שמאלא בהאי ע"ק דוקא. והענין כי כל הדצ"ח לא נבראו אלא בשביל האדם כמארז"ל פ"ק דברכות ד"ו סע"ב ע"פ כי זה כל האדם כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה (ואפ"ל לכן ר"ה נקרא זה היום תחלת מעשיך לפי שבר"ה נברא אדה"ר שהוא בחי' שכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה והיינו זה היום כו', ולפיכך הוא יום הדין, ונאמר כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים, כי הגם שכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה אך זלעו"ז עשה אלקים וכמו משה נתנבא בזה ובלעם הי' ג"כ נביא עד"ז ואעפ"כ הי' לעומת זה, שהי' עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה כו' ועל בחי' זו נאמר זה ישפיל וזה ירים כו'). וביאור הדברים הנה ע"ד הפשט הרי כל הברואים קדמו לאדם ביו"ד המאמרות כמו מא' יהי אור יהי רקיע וגם המלאכים שנבראו ביום שני, וכן צומח תדשא הארץ דשא, וחיות ובהמות תוצא הארץ נפש חיה, כולם קדמו למאמר נעשה אדם שהי' אחרון לכל המאמרות ביום שישי למע"ב, לבד עשרה דברים שנבראו בע"ש ביהש"מ, ועז"א אפי' שלשול קדמך, וז"ע אחור צרתני אחור למע"ב היינו שמזה יש הוראה שגם בשרש מקורם הרוחני יש מעלה ומדריגה בדצ"ח מן האדם שלזה הטעם קדמו כולם לאדם והאדם אחרון לכולם (וכענין עשו שהי' בכור שהוכרח ונתלבט יעקב לקנות ממנו הבכורה, מיהו יש להיפך כמו קליפה קדמה לפרי וזהו ג"כ ענין מ"ט עיזי מסגן ברישא כו' כברייתו של עולם ברישא חשוכא כו' ועמ"ש מזה ע"פ כי ישאלך בנך מחר, והקש והתבן קדמו להחטים ע' מד"ר ס"פ וישלח ס"פ פ"ג בפ' ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום כו'), ולזה הטעם הרי אנו רואין שהאדם צריך לדצ"ח שמהם הוא ניזון ומקבל חיותו וגם ללבוש ודירה שהרי האדם צריך לדירה מאבנים שהם דומם ולבוש מצמר או פשתן וכה"ג שהם צומח, וכן החי והצומח לאכילת האדם לחם לבב אנוש יסעד כו', ודצ"ח יוכלו להתקיים בלי אדם (אלא שהרי גידול התבואה מהארץ הוא ע"י עבודת האדם וכן בע"ח צריכי' לרועה כו'), אבל האדם בלתי מתקיים בלא דצ"ח, וכל שהוא בלתי מתקיים בלעדי זולתו ההכרח שמקבל שלימותו משם (והיינו כמ"ש במ"א בפי' כי