א'רכה

תבואתו זהו עה"ד שהוא גפן כו' ע"ש וא"כ מהו השבח ישראל, וצ"ל הפי' דהיינו עה"ד בשרשו בקדושה שהוא מל' דאצי' מקור ההשתל' דבי"ע שהוא מברר עה"ד טו"ר ממש שהוא ק"נ כו', אך גם לפ"ז נראה דזהו רק הפי' של ראשית תבואתו, אבל בחי' קדש ישראל זהו מצד בחי' עה"ח וע"ד שנת"ל סעי' א' בשם ת"י ופרש"י.

יב) בשה"ש רבה אל גינת אגוז דל"ג ב' מה אגוז זה חלק כו' וכל מי שעלה לראשו ואינו נותן דעתו כו' כך כל מי שהוא מנהיג שררה כו' סוף כו' הה"ד קדש ישראל לה' כו', זח"א ויחי דרכ"ו ב'. ח"ב משפטים ק"א ב' ק"ח ב' ק"כ ע"ב קכא"ב קכב"א. ח"ג אמור צ"ד א' ק' סע"ב צ"א סע"א. ס"פ שמיני דמב"א. האזינו רצ"ז א'.

יג) יש להעיר בפסוק זה אם מה שנקרא קדש ישראל זהו ע"י הזריעה למטה וכמ"ש במ"א בענין טהרה מביאה לידי קדושה ששרש הנשמה נמשכה מבחי' טהרה כמאמר נשמה שנתת בי טהורה היא, וע"י ירידתן לעוה"ז באו לבחי' קדש ע"י אשר קדשנו במצותיו קדש העליון וזהו הצמיחה מזריעת ראשית תבואתה שמתעלים מבחי' טהור שהוא בחי' כלים לבחי' קדוש כו' וכמ"ש בד"ה שבת שבתון ובד"ה ושמתי כדכד, אך י"ל עוד דגם קודם שנזרעו למטה נק' קדש כי שרשן בח"ע ונמשכו מבחי' סוכ"ע ומה שנק' טהור היינו ע"ד ישראל סתים וגליא כו' כמו סובב וממלא כו' כמו"כ יש בנפש טהורה היא ואתה משמרה כו' וא"כ צ"ל כשנזרעו למטה מהו ריבוי הצמיחה מזה, ועמ"ש על פסוק אלה מסעי בנ"י דרוש השלישי בענין ואלה מסעיהם למוצאיהם, גבי כי אע"פ שאמרו דישראל עלו במחשבה כו' אבל מקורן ושרשן כו'. אך הענין י"ל ע"ד שנת' בד"ה שבת שבתון שיש בחי' קדש קדשים שלמעלה מבחי' קדש כי קדש היינו סוכ"ע וקדה"ק היינו מה שהוא מובדל ומרומם גם מבחי' סוכ"ע, וזה"ע הצמיחה מזריעת קדש ישראל בגוף ונה"ב וכמ"ש ה' בדד ינחנו וכתיב עד יעבור עמך הוי', וי"ל פי' קדה"ק היינו כח"ב שבכתר או תלת רישין כמ"ש הרמ"ז ר"פ צו, ועז"נ יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו, וזהו הצמיחה מבחי' הזריעה דישראל סתים וגליא סובב וממלא וכך הצמיחה מזה ג"כ בב' הבחי' כי בין בחי' ממלא יומשך הכל לע"ל ממדריגות עליונות יותר כי מה שעכשיו סוכ"ע יומשך לעתיד להיות ממכ"ע ובחי' סובב יומשך מבחי' עליונה יותר וזהו כח"ב שבכתר חו"ב שבכתר הם ממכ"ע דלע"ל מה שעכשיו הוא סובב והעלם עין לא ראתה כו' ובחי' סובב יהי' מבחי' כתר שבכתר ורדל"א כו' וע' בהרמ"ז ר"פ שמיני בענין פנימי' ומקיפים דעתיק שיתגלו לעתיד. עמ"ש מענין ראשית תבואתה בד"ה הבאים ישרש ובד"ה יונתי בחגוי ומ"ש ע"פ את חג המצות תשמור למועד חדש האביב בענין שהמועדים הם בזמני בישול התבואה * .