א'רכב

בראשית שמחשבתן של ישראל קדמה לכולן כו' וז"ס עלה במחשבה הבחי' עליונה שבמחשבה כו', ובשל"ה פ' תולדות פי' כי תרומה גדולה רומז לקוצו של יו"ד בחי' הכתר כו' ושם סוד המח' כו' ע"כ ניטלת באומד ע"ש, ועמ"ש בד"ה יונתי בפי' קדש ישראל לה' ששרש נש"י גבוה מהתורה והיינו דאורייתא מחכמה נפקת אבל נש"י שרשם ממחה"ק כו' ע"ש, ולכן מה שנש"י נק' קדש ותרומה זהו מצד נה"א ומה שנק' עומר שעורים זהו מצד בירור נה"ב כי שעורים הוא מאכל בהמה והיינו לברר נה"ב ששרשה משם ב"ן כו' כמ"ש באריכות ע"פ וספרתם לכם וע"פ והניף את העומר, אמנם עוד פי' אדמ"ו נ"ע שגם מצד נה"א שייך בחי' שעורה כי כד אתייליד יהבין לי' נפשא מסטרא דבעירא דכיא כו' וחיותה מבחי' שעורה שעור ה' כו' ועמ"ש ע"פ ואלה המשפטים בפי' וזרעתי את ב"י כו' זרע אדם וזרע בהמה שיש ב' בחי' בנש"י כו' ולכן שיבח הכתוב את ישראל בב' המעלות דאדם ובהמה כי אחר שנתברר נה"ב היא מעלה הנה"א ע"ד והחיות נושאות כו', גם ע"ד ואני תמיד עמך בהמות הייתי עמך וכמ"ש לקמן ע"פ רפאני ה' וארפא בענין בשר כתיב ביה ונרפא, שצ"ל בבחי' אדם ובהמה, וזהו ענין התרומה ועומר שעורים כו', ור"ל שהנה"ב נלקחה משם ב"ן גימטריא בהמה אבל שרשה בס"ג וזהו ענין סוס גימטריא ב"פ ס"ג ועיין מזה בד"ה וקבל היהודים בענין וסוס אשר רכב עליו המלך, ונה"א שרשה משם מ"ה גימט' אדם, ועיין עוד בת"א בד"ה זכור את יום השבת לקדשו בענין והחיות נושאות את הכסא כו' ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם והיינו לבחינת כי לא אדם הוא כו' וכיון שכן כל אוכליו יאשמו כו' וע' במדרש דמגילת אסתר שמפלת המן הרשע הי' בעת שמרדכי ותלמידיו עסקו בהלכות עומר שעורים כו' וזהו עדמ"ש בזח"ג אמור צ"ז א' גבי תרתין אחתין דבדיקו דאשת חיל סמא דמותא לאשת זנונים כו'. (קיצור. מה שנק' נש"י תרומה ועומר זהו מצד ב' בחי' דנה"א ונה"ב שהם מ"ה וב"ן ועמ"ש בתו"א פ' משפטים בד"ה ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר כו'). גם כי ב"ן ע"י הבירור עולה בשרשו בס"ג שלמעלה מבחי' אדם שם מ"ה וכך עד"ז הוא עליות נה"א ע"י נה"ב.

ב) פ"ב דקדושין דנ"ג סע"א והרי תרומה דכתיב קדש ישראל לה' ראשית תבואתה ותנן המקדש בתרומה מקודשת, ההוא בישראל כתיב (והם קרואים קדש לה') ולאו ממילא שמעת מיני' (בתמי' מדכתיב קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כתרומה הם לו וש"מ תרומה נמי הוי קדש לה').

ג) רבות וישלח ר"פ פ"א ע"פ מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר במשלי סי' כ' כ"ה תבוא מארה לאדם שהוא נהנה מן ההקדש ואין הקדש אלא ישראל שנאמר קודש ישראל לה', ואחר נדרים לבקר א"ר ינאי איחר אדם את נדרו נתבקרה פינקסו. ענין השייכות אוכל קודש דישראל לאיחור נדר יש לפרש עפמ"ש הבחיי פ' יתרו בפסוק לא תשא בפי' ויפח באפיו נשמת חיים שהנשמה שרשה מהבינה הנק' חיי המלך ומשם שרש הנדרים כמארז"ל כל הנודר כאילו נדר בחיי המלך כו' ודבריו הם דברי הרמב"ן בפ' בראשית ע"פ ויפח באפיו.