א'ריז

הי' גילוי בחי' שאו מרום עיניכם בבחי' וראו מי ברא אלה בחי' ה' דבהבראם הוא בחי' דבר ה' האין האלקי ששופע תמיד מאין ליש עכ"ז הנה הוא מה שהוא מקור לעולמות בי"ע נבראים בע"ג ונפרדים כמ"ש ומשם יפרד והי' לד' ראשים הם ד' מחנות שכינה כו', אבל בחג השבועות הי' מ"ת שע"י בחי' רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת עי"ז נמשך ונתגלה מבחי' אא"ס ב"ה עצמותו ומהותו שלמעלה מבחי' שרש ומקור להתהוות עולמות דבי"ע כו' שז"ע מה שנק' התורה בשם אדם שרמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא שבהם וע"י מתגלה אא"ס ב"ה בחי' ועל הכסא דמות כמראה אדם, וכתיב כי האדם עץ השדה הוא בחי' וא"ו אילנא דחיי עץ חיים היא למחזיקים בה, ועל בחי' וא"ו זה נאמר ונתתם לי אות אמת ואמרו בזהר דא אות וא"ו בחי' אילנא דחיי דכתיב בי' אח"כ והחייתם את אבי כו' (יהושע סי' ב' פסוק י"ב י"ג) שהוא בחי' וא"ו דוהנורא אל עליון בחי' בריח התיכון המבריח מן הקצה אה"ק, וז"ע תבואתו בחי' תבואת וא"ו שהוא כענין קדוש בוא"ו דכתיב קדוש קדוש קדוש ה' צבאות פי' בכדי שיהי' ה' צבאות אות הוא בצבא דילי' בחי' ה' אחרונה שהיא מקור לעולמות בי"ע בחי' צבא דילי' צל"ת ג"פ קדוש פי' איך שהוא ית' קדוש ומובדל מבחי' זו והיינו נגד ג' אותיות יה"ו דשם הוי' שקודם אות ה' אחרונה כו', ועש"ז נק' הקב"ה, ברוך הוא בחי' ממכ"ע בחי' ה' אחרונה, קדוש הוא בחי' סוכ"ע הוא בחי' וא"ו, ונמצא כי ע"י התורה נמשך בחי' אא"ס עצמותו ומהותו בחי' סוכ"ע כו', וזהו שנק' חה"ש בשם קציר חטים כי חטה גימט' כ"ב היינו בחי' כ"ב אתוון דאורייתא שבהם וע"י נמשך אא"ס ב"ה עצומ"ה שעז"נ נגילה ונשמחה בך הוא בחי' אא"ס ב"ה עצומ"ה, וגם בך הוא כ"ב אותיות והיינו שע"י כ"ב אותיות התורה עי"ז נמשך מבחי' אא"ס ב"ה עצומ"ה.

אך עדיין צ"ל הלא ביו"ט אסור לקצור ואיך נק' חגה"ש בשם קציר חטים כמ"ש וחג הקציר, אך הענין הוא דקאי על בחי' הקצירה שברוחניות דכתיב עיניך בשדה אשר יקצרון (רות ב' ט') ופי' בזהר ובמד"ר עיניך קאי על סנהדרין שנק' עיני העדה, ע' בזח"ב ויקהל דרי"ח ע"א, ונק' הסנהדרין בשם עיניך שכמו שאנו רואים באדם שכל הרמ"ח אברי' נגררין אחר העינים ולכן הציווי והאזהרות הוא על העינים ביותר כמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים כו' וארז"ל עינא ולבא תרין סרסורין העין רואה כו' והלב חומד וכ"ז שלא ראה העין אינו שייך החמדה בלב, ונמצא כי העיקר הוא העינים, וזהו שאה"כ תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרינה (במשלי כ"ג כ"ו) שכיון שתתן לי לבך ועיניך ממילא תנצור דרכי הם דרכי התומ"צ, ונמצא כי כל הרמ"ח אברי' נגררין אחר העינים, כי יש מצות התלוים בשארי רמ"ו אברים וכולן נגררין אחר הלב והעינים והעיקר העינים, כמ"כ נק' הסנהדרין עיני העדה שכל העדה נגררין אחריהם. ועוי"ל פי' מה שנק' הסנהדרין בשם עיניך ע"ש הכתוב לבבתני באחת מעיניך והכתיב הוא באחד מעיניך, כי פי' עיניך הוא כענין עיניך יונים כמשל זיווג היונים הוא מה שמסתכלי' זע"ז, כמ"כ יובן בענין