א'ריד

ואתהפכא עי"ז נעשה הצמיחה בתוס' וריבוי שלא בערך נגד מה שהי' הנשמה קודם התלבשותה בגוף כו', ועיקר גילוי הצמיחה יהי' לע"ל שעז"נ וארוכתך מהרה תצמח שהצמיחה יהי' גילוי בחי' וארוכתך הוא בחי' א"א, את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח, שהגילוי שיהי' ע"י משיח ב"ד זהו"ע הצמיחה שהוא כמ"ש ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד בחי' גילוי הכתר, וכן כתיב זורע צדקות מצמיח ישועות הוא בחי' וישע ה' אל הבל בחי' ש"ע נהורין עלאין כו' והיינו שיומשך גילוי אלקות למטה כמו למעלה שגם למטה יאיר גילוי אלקותו ית', ועז"נ ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם פי' מעדאת"כ לעדאת"ג שהם בחי' עלמא עלאה ועלמא תתאה. ושרש ב' עולמות אלו הם מב' שמות הוי' שלפני יגמה"ר דכתיב ויקרא הוי' הוי' ופסיק טעמא בינייהו, ופי' בזהר דשם הוי' דלעילא לע"י אתמר שהוא בחי' עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד בחי' שמו הגדול שם הוי' שבסוכ"ע מקור עלמא עלאה, ושם הוי' דלתתא הוא הוי' ל' מהווה מקור בחי' עדאת"ג שם הוי' שבסדר ההשתל', וע"י הרקבון והביטול של נש"י ע"י נמשך מבחי' שם הוי' דלעילא בבחי' שם הוי' דלתתא וממילא יומשך הגילוי מעדאת"כ בעדאת"ג שגם למטה יהי' גילוי אלקות כמו בעדאת"כ בחי' עלמא עלאה בחי' סוכ"ע, וזהו שנאמר ביום ההוא יהי' ה' אחד פי' אחד הוא בחי' יחו"ע שגם למטה יתגלה בחי' יחו"ע בחי' ד"ע כמו שקמי' כל"ח ואז יהי' הוי' אחד, פי' עכשיו כתיב הנסתרות לה' אלקינו רק והנגלות לנו ולבנינו ו"ה נגלות וא"ו הוא בחי' שיתא סדרי משנה ה' אחרונה בחי' דבור זהו שרש הנגלות לנו ולבנינו, אבל לע"ל יהי' ב"פ י"ה שגם בחי' ו"ה יהי' במדריג' י"ה ויהי' נגלות למטה כמו למעלה כו'.

והנה הארה מבחי' צמיחה זו מאיר ברגלים ולכן נקבעו ע"ש התבואות, וסדר הרגלים רגל הראשון הוא חג המצות דכתיב בי' למועד חדש האביב, והיינו כמ"ש כי השעורה אביב שאז זמן בישול שעורים, וענין בחי' שעורה בעבודה, הנה שעורה הוא בחי' שעור ה', פי' ה"א הוא כמ"ש אלה תולדות כו' בהבראם, וארז"ל במנחות דכ"ט ע"ב בה' בראם בה' נברא העוה"ז, ובמד"ת סי' ס"ב אמרו למה נברא העוה"ז בה"א מה ה"א אדם מוציאה מתוך פיו אין בה לא ריחוש שפתיים ולא חריצת לשון, כך לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו, והיינו כי הבל הלב שבאות ה' הוא יותר מועט מכמו בשאר האותיות וכנודע שה"א הוא בחי' אתא קלילא דלית בי' מששא, ולכן אני הוי' לא שניתי, שאין בו שינוי כלל וכלל ואתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע, כי כללות השתל' העולמות הוא רק משני אותיות כמ"ש כי בי"ה הוי' צור עולמים ביו"ד נברא העוה"ב ובה"א נברא העוה"ז שכמו ששני אותיות אינם תופסים מקום נגד בחי' הדבור וכ"ש לגבי עצמיות האדם כן ויותר מכן לאין ערוך יובן ששני אותיות אלו אינם תופסים מקום נגד אלקותו ית' עצמותו ומהותו ולכן אני הוי' לא שניתי כלל, ופי' שעורה שעור ה' שבחי' ה"א זה הגם שההבל הלב אשר בו הוא יותר מועט מכמו בשארי אותיות מ"מ בכדי שיוכל להיות