א'ריב⁴

מא"ס בבחי' מל', כמו"כ בש"ע עליי' המל' זהו ימלוך הוי' שהמל' עולה לבחי' הוי', וזהו אלהיך ציון לדור ודור ר"ת אצלו שעולה לאצי' שהוא מלשון אצלו וסמוך כו', ובבא לציון הוא ירידת השפע לבי"ע לכן אומרי' ה' ימלוך לע"ו כלומר המשכה מא"ס למל' וממנה לבי"ע וכמ"ש במק"מ ס"פ וילך ענין וממדבר מתנה מהמל' הנק' מדבר לבריאה הנק' מתנה (ע"ש מתנה יש לה הפסק עלמא דפרודא) כו'.

וענין כל אוכליו יובן עפמ"ש האריז"ל שהאדם יש לו מקיף על נשמה שבגוף וע"י זה המקיף נמשך לו השפע מלמעלה משא"כ ברשע נכנס המקיף בגופו ונשמה הפנימי שלו נבלעת בקליפו' כו', וי"ל הלא בעליו' העולמו' נעשו ממקיפי' פנימי' וזהו מעלה אך הענין כי אז נמשכו מקיפי' גבוהי' יותר, והמקיף הקודם נעשה פנימי היינו שמתגלה ממש, משא"כ ברשע כשהמקיף נעשה פנימי אינו מתגלה רק להחיותו ע"ד נשמה של אדם בגלגול בבהמה כו', וגם אין נמשך לו מקיפי' אחרי' ועי"ז נכרת נשמתו משרשה כי כל עיקר קבלת השפע ע"י המקיף וכמ"ש בבה"ז פנחס ר"ך ע"פ כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך כו', וזהו"ע אוכליו שאוכל בחי' ישראל שלו שהוא המקיף כי הפנימי נק' יעקב יוד עקב ובאמת אוכל שניהם כנ"ל והתקנה הוא ע"י תשובה להקריב חלבו כו' ולאהפכא חשוכא לנהורא.