א'ריא

שרש המלאכים ע"כ הם עומדים, ונש"י ששרשן מחכ' עילא' שכל הנעלם וכיון שבחכ' יסד ארץ גשמיות לכן אין * מתלבשים בגופים גשמיים ותבונה רק בשמים רוחניים וכענין מ"ש במ"א ענין ראי' ושמיעה, לכן מלאכים לשמוע קול דברו וישראל עשי' הנמשך מחכ' עמ"ש בזהר בהר ק"ט עשי' לעילא, וע"כ בירורים שלהם גבוהים יותר בחכמה אתברירו).

ז) ומעתה יובן ג"כ הענין דקו"ב דארז"ל שאין המלאכים או' קדוש למעלה עד שיאמרו ישראל למטה, אבל בענין ברכו המלאכים או' ברכו הוי', וישראל או' ברכו את הוי', ונת' לעיל (אות א') הקושיא למה באמירת קדוש יש לישראל מעלה יתירה, ולפי הנ"ל יובן זה, רק בתחלה צלה"ק מהו ענין קדוש ומהו ענין ברוך. והענין דבחי' ח"ע הוא הנק' קדש, וקדוש בוי"ו הוא המשכה מבחי' חכ"ע, וברוך הוא ההמשכה מבחי' בינה, כמ"ש ברוך הוי' מן העולם ועד העולם מעדאת"כ לעדאת"ג (וכמבואר בפע"ח שער ז' פ"ב ושער יו"ד פ"ג), וביאור הענין יובן בהקדם הטעם מה שקראו חז"ל להשי"ת בלשון הקדוש ברוך הוא, דאי' בזוהר קוב"ה סתים וגליא (עמ"ש בפי' סתים וגליא בדרוש ל"ג בעומר) גלי' נק' עדאת"ג המחי' עולמו' בחי' דבור, אך מה שאינו מתגלה ומתלבש בעולמות נק' סתים, והוא סובב וממלא, וב' בחי' אלו זהו בחי' קוב"ה דבחי' קדוש הוא בחי' סתים ובחי' ברוך הוא בחי' גליא) כי הנה יש ב' בחי' הא' הוא בחי' השתל' העולמות, והב' הוא בחי' שלמעלה מהשתלשלות, וזהו"ע קדוש וברוך כי ברוך הוא מל' בריכה כמו עד"מ שעושין בריכה וממנה ממשיכי' אח"כ מים לכמה מקומות, כך יש למעלה בחי' בריכה שהוא מקור בחי' השתל', כמאמר אנת הוא עה"ע שיש בחי' השתל' עו"ע, כמו עד"מ בנפש משכל למדות וממדות למח' כו', ומקור השופע לבחי' זו נק' בריכה והוא בחי' בינה, כמ"ש ברע"מ פ' בא דמ"ב ע"ב שהוא מקור השפעת הבנת והשגת אלקותו ית', וממנה נמשך ג"כ בגעה"ע להיות נהנין מזיו כו', אך בחי' אא"ס ב"ה עצמו הוא למעלה מהשגה והבנה ולמתב"כ, ואעפ"כ הארה ממנו שורה ומתלבש בחכ"ע, וכמ"ש הוי' בחכמה, ועז"נ והחכמה מאין תמצא, אין נק' מה שאינו מושג שהוא למעלה מעלה מבחי' בינה והשגה, דהיינו שמתגלה בחי' אא"ס מה דלמתב"כ כו', ולא ניתן ליהנות בו מאחר שאין שם שום תפיסא והשגה, וענין גילוי זה הוא רק ביטול השגה וביטול הנשמות במציאות באא"ס ב"ה דלמתב"כ, והוא בחי' ומדריגה החכ' שהוא בחי' כח מ"ה בחי' ביטול כנודע, ובחי' גילוי זה זהו בחי' קדוש, כי קדוש לשון מובדל שאא"ס ב"ה מובדל ולמתב"כ ולא כמו בחי' עו"ע הנ"ל, שמהות העילה נתפסת ומתלבשת בהעלול כו', רק הוי"ו דקדוש הוא גילוי הארה שנמשך מבחי' זו ע"י בחי' שערות כו', ולכן קראו רז"ל הקב"ה ע"ש ב' מיני המשכות הללו דבחי' למעלה מההשתלשלות הנק' קדוש ומה שנמשך אח"כ בחי' השתל' הנק' ברוך כו' וכמ"ש במ"א שזהו ג"כ מ"ש בזוהר אנת הוא עה"ע וסהס"ב כו', ולכך באמירת קדוש ישראל דוקא הם