א'ר

הנ"ל, משא"כ העושה המצוה הוא המקדש והיינו זכרים משא"כ הנשים שהן מבחי' מל' המתקדשת פטורות ממ"ע שהזמ"ג, אבל מ"ע שלא הזמ"ג היא גם כן חייבת דאין שייך לפוטרה מפני שהיא מבחי' הזמן שהוא המתקדש כיון מ"ע אלו אין להם להתלות בזמן כלל ואין תכליתן לקדש הזמן בלבד. אך לפ"ז צ"ל מ"ש בזהר בענין ימים יוצרו דמשמע שגם המ"ע שלא הזמ"ג צריך לקיים בכל יום דוקא ואי חסרא חדא כו'. ולכן י"ל דאף שמ"ע אלו אין ענינם ע"ד ההמשכה בזמן אעפ"כ בהם ועל ידם מתעלה בחי' הזמן בלמעלה מהזמן כמו בשבת שהוא עליית הזמן בלמעלה מהזמן. מיהו זה דוחק דיש כמה מצות שאין תלויים בזמן והם רק המשכה מלמעלה למטה, ולכן י"ל שאע"פ שאינן מ"ע שהזמ"ג ממש עכ"ז ע"י קיום מ"ע נמשך הגלוי ג"כ מלמעלה מהזמן בזמן, וכענין עושים רצונו של מקום דהפי' שממשיכי' הגלוי בבחי' מקום כו', וזהו עיקר ענין דירה בתחתונים, לכן אי חסרא חדא כו', רק מ"מ הנשים אינן פטורות בהם כיון שאינן מ"ע שהזמ"ג ממש דדוקא ממ"ע שהזמ"ג שהם באים לקדש הזמן ממש ע"ד בחי' קדושין ע"כ הנשים שהם עצמן מבחי' נוק' ששם שרש הזמן אין להם כח לקדש הזמן, אבל מ"ע שלא הזמ"ג אין עיקרם בשביל לקדש הזמן לבד כ"א המשכתם גם במקום שלמעלה מהזמן, וע"ד של"ת תלויים בי"ה ששם אין שרש כלל לזמן עדיין ולכן נשים חייבות בהם, ומ"מ גם הזמן מאיר ומתנוצץ מהם כי כל המצות מאירים בבחי' מל' כידוע וע"כ צריך לקיימן בכל יום דוקא.

והנה מענין היומין מבואר בזח"א דצ"ט א', רכ"ד א', רל"ג ב', ושם דרכ"ד א' ועאל באינון יומין ואינון לבושי יקר ופי' במק"מ בשם הע"ח שהן לבושים דחשמל לנר"נ שנפלו בחטא אדה"ר בק"נ וע"י תומ"צ הם מתבררים כו' ועמ"ש מזה בתו"א פ' חיי שרה בכ"י אדמו"ר נ"ע ומה שהביא שם מפ' פקודי דרכ"ט ויקהל דר"י, וי"ל ע"ד שהחשמל דבינה נעשה מסך ולבוש לזו"נ דאצי' שבו ועל ידו יורדי' לבי"ע כך עד"ז הנשמות דבי"ע כשמתלבשים בו נהנים מזו"נ דאצי' כו'. אך צ"ע דבפ' חיי שרה דקכ"ט ע"פ ואברהם זקן בא בימים באינון יומין עילאין משמע שהם ע"ס דז"א שנק' יומין עילאין, וכן פי' במק"מ פ' שלח דק"ע ע"ב עמש"ש באינון יומין עילאין דמחדשי כו', וע' ח"ג מ"ב ב' ע"פ ימי חיי' ודקנ"ט ב' והימים אינון דאשתמודעאן כו' ופי' במק"מ ו"ק דז"א ודרמ"ט סע"ב משכו יומין עילאין כו' פי' ספירות של זעיר כו' וכן מבואר בפ' שמיני דמ"א ע"א ע"פ מי האיש החפץ חיים אוהב ימים מאן ימים אלא דא הוא שמא דמלכא קדישא דאחידא באינון יומין עילאין, ונ' הפי' שמא דמלכא קדישא היינו מלכות דאצי' שנק' שם דאחידא באינון יומין עילאין היינו ו"ק דז"א וכמש"ש דמ"ב ע"ב בענין ימי חייה כנ"ל, וא"כ לפ"ז נ' דבא בימים היינו בו"ק דז"א והוא ע"ד לאשתאבא בגופא דמלכא וכמשנ"ת ענין זה בתו"א פ' יתרו בד"ה זכור את יום השבת ובד"ה אני ישנה גבי רעייתי, אך א"כ צ"ל איך ימים אלו הם נק' לבושין. והענין י"ל כי יומין עילאין אלו נק' הכלים דע"ס דז"א דאצי' וע"י הכלים יוכלו ליהנות מאור א"ס המלובש בכלים, נמצא היומין נק' רק לבושים לגבי האור דלאו מכל אינון מדות איהו כלל, וזהו ע"ד שנת' בתו"א ס"פ לך לך בפי' בעצם היום הזה שהוא ענין העצמיות של היום הזה ור"ל כי