א'קצז

סוכות בסד"ה האזינו השמים בענין הקב"ה השיבה כהוגן אהי' כטל כו', ופי' שהם מועדי הוי' וגם מועדי היינו כדפי' ע"פ אנכי מגן לך שבחי' כי חפץ חסד הוא נמשך ומתלבש בורב חסד ובחסד עולם דז"א כו' ע"ש. ודרך כלל הנה מועדי היינו חג"ת דעתיק, וי"ל שמ"מ ענין זה היינו ההמשכה ממדות אלו בראשית האצילות כמו חסד דעתיק מתגלה באבא וגבורה בבינה כו' ואח"כ מועדי ה' היינו יחוד או"א שמולידים מוחין לזו"נ ואח"כ אשר תקראו אותם במועדם היינו יחוד זו"נ ממש להיות מקדש הזמנים שמקור הזמן מבחי' נוק' כנ"ל, וכעין זה בשינוי קצת נת' גבי ג"פ קדוש דקדוש הא' הוא יחוד או"א והב' ההמשכה מאו"א לז"א והג' מז"א לנוק' ואפשר גם כאן לומר כי הנה יחוד או"א ידוע שאין ההמשכה מאו"א עצמן כ"א מלמעלה מעלה כו' לפי"ז מועדי הוא שע"י הזימון ועליית המדות ע"ד עליית ו' דקדוש לקדש שבר"מ פ' אמור דצ"ג עי"ז גורמים הגילוי מא"ס להיות יחוד או"א, וזהו ענין מועדי דהיינו חג"ת דכתר המתגלים באו"א ועי"ז נעשה יחוד או"א, ואח"כ מועדי הוי' פי' הוי' היינו ז"א, לפי"ז פי' מועדי הוי' מה שנמשך מוחין חדשים מאו"א בז"א וכמ"ש בפ' תשא קצ"ד מה מועד דאיהו יום חדוה כו' ובפ' לך לך דף פ"ט ע"ב דשלטא בההוא זמנא רעוא כו' וכדלקמן דמועד ג"כ מלשון עדיים וכתרים, ואח"כ אשר תקראו אותם במועדם זהו ההמשכה והיחוד עליון מז"א לנוק' ע"ד אהל מועד כו' לטב בפ' תשא שם, ולפ"ז י"ל מ"ש ב"פ אשר תקראו הא' גבי מועדי ה' הב' גבי במועדם אלא דהקריאה היא ע"ד זימון מלמטה למעלה וזהו כענין קדוש הא' ע"י למס"נ באחד נעשה ג"כ עליית הוי"ו כו' וזהו ושמואל בקוראי שמו כו' ואח"כ הקריאה הב' היא להמשיך מלמעלה למטה עד שיומשך ג"כ במועדם בנוק' כו' וקרא זה אל זה ומקבלין דין מדין כו' כמ"ש במ"א, וכ"ז אשר תקראו אתם כי שרשם משם כענין בעבר הנהר ישבו אבותיכם כנ"ל ע"כ יש בהם כח לקרא אותם משם כו'. גם כמ"ש קורא הדורות מראש דהיינו מבחי' א"ק וישראל נק' לי ראש שעלו במחשבה הקדומה בחי' א"ק כו'. ובכ"ז י"ל עוד הפי' בענין מועדי לשון עדי וקישוט ככלה תעדה כליה, ותבואי בעדי עדיים כמ"ש בסד"ה צו את בנ"י כו' להקריב לי במועדו כו' דפי' עדי עדיים היינו בחי' כתרים, ובחי' זו נק' המועדים מצד שרשם בחי' אלה הם מועדי. נמצא יש בהם ג' בחי' מצד שרשן נק' מועדי לשון בעדי עדיים ומצד היותן באצי' נק' מועדי הוי' לשון יחוד וחבור וכשנמשכו למטה נק' אשר תקראו אותם במועדם, ישראל קדשינהו לזמנים כו'. וזהו ג"כ ענין ההמשכה מבחי' ימי קדם, וזהו אשר נשבעת לאבותינו חג"ת דאצי' מימי קדם הם המדות דע"י כמ"ש באד"ר, ולכן נק' ימים טובים ע"ש התחברות ימי קדם עם ימי עולם, וע' באד"ר דקל"ח ע"ב ע"פ בקרב שנים חייהו, ובשרש ישע פי' בשרש מועד וז"ל ול"נ שהמה כולם מלשון עדות כי המועד הוא הימים טובים המה עדות לאלהותו ית' ולזכרון ליציאת מצרים כידוע עכ"ל. ועמ"ש בד"ה אלה פקודי המשכן בענין משכן העדות שבחי' עדות שייך לבחי' עדיים וכתרים הנ"ל כי העדות הוא על דבר הנעלם ונסתר כו' וע"ש דהוא ג"כ מענין עד לשון נצחיות כמו חי לעד ויתכן בחי' זו במועדים כיון שהוא המשכה מלמעלה מהזמן בזמן וא"כ ענין זה הוא שיהי'