א'קצג

אדם דבריאה כי למעלה מא"ק לא שייך כלל לומר שנכלל עד סוף כו' בסקירא א' כי אינו בגדר עלמין כלל, כ"א בא"ק שייך לומר כן, וכמ"ש כ"ז במ"א ע"פ המאמר בפ' תרומה דקס"א קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא כו'. עכ"פ לפמש"כ בלקו"ת שמקור סדר זמנים הוא בו"ק דאצי' ע"כ לפ"ז יובן מה שהי' משך הבריאה ששה ימים שהוא כי כדי להיות התהוות הזמן צ"ל ההמשכה ע"י ו"ק הנ"ל וממילא צ"ל ששה ימים כי כל מדה היא יום אחד כו' וגם מזה נמשך התהוות המקום שעיקר בחי' מקום הוא ג"כ ששה קצוות מעלה ומטה מזרח ומערב צפון ודרום, ששרשן ג"כ מששה מדות הנ"ל כמ"ש בד"ה וארא אל אברהם ובד"ה ויאמר משה אכלוהו היום בענין כשם שא"א לעולם בלי רוחות כך כו' ע"ש, וגם הטעם שנברא העולם בששת ימים כדי שיהי' אח"כ מצות שמירת שבת ביום השביעי, והכל עולה בקנה א' למשכיל על דבר). והנה בשבת שעולים המדות וחב"ד המלובשי' בהן לשרשן באצי' הוא בחי' עלי' מבחי' זמן דבחי' שלמעלה מהזמן (כי הגם שו"ק דאצי' נק' ג"כ סדר זמנים, אך באמת שבת הוא בחי' מוחין דאבא חכמה עילאה שהיא בחי' שלמעלה מהזמן, ולכן מהחסד דז"א ולמטה נק' ימי הבנין עולם חסד יבנה משא"כ ג"ר דאצי' הם למעלה מבחי' עולם והוא למעלה מהזמן, ועיין בפע"ח שער מקראי קדש פ"ה בענין ספירת הבנין שהם ז"ת, ועיין בספר אור נערב להרמ"ק חלק ששי רפ"ג מנ שכתב ההפרש בין ז"ת שהן מדות נאצלות לנהל התחתונים משא"כ שלש ראשונות שכל חכמה ובינה שהם מדות צודקות בעצמותו ולכן נאמר שלח תשלח את האם שהיא בינה שאין ראוי לחקור בהם כו' ואת הבנים שהם ז"ת תקח לך לחקור ולדרוש בהם כמ"ש כי שאל נא לימים ראשונים, עכ"ד), וזהו שכל שבת נק' יום השביעי והוא זכר למעשה בראשית הגם שעברו הרבה מאד רבבות ימים אלא לפי כי בכל שבת הוא העליי' בלמעלה מהזמן וכמ"ש מזה בד"ה שמע ישראל (והוא הנק' יומא שביעאה שהוא ג"ר שלמעלה מספי' הבנין ע"ד היכל השביעי שהוא היכל קדה"ק כולל ג"ר וע' בפ' בשלח ס"ג ב' פ"ח א') וביום א' מתחיל התגלות מדה ראשונה מספי' הבנין שהם מקור בחי' זמן כו' (וענין עליי' זו של הזמן בלמעלה מהזמן נלע"ד ע"ד שילוב אד' בהוי' המבואר בתניא ח"ב פ"ז, ומ"מ עליי' זו רק בפנימי' העולמות משא"כ בחיצוניות העולמות ואעפ"כ גם חיצוניות העולמות מקבלים חיותם מבחי' המחשבה עילא' שלמעלה מבחי' הדבור אשר הזמן נלקח מבחי' הדבור כו' שבשי"ב נמשכו עשרה מאמרות משא"כ מצד המחשבה הרי במחשבה א' נבראו העולמות וכמ"ש בביאור ע"פ יונתי ומשם מקבלי' העולמות חיותם בשבת וכמ"ש מזה ג"כ בד"ה שובה ישראל הנ"ל. ובאו"ת פי' שזהו ענין בא שבת בא מנוחה שהמנוחה הוא מה שהעולמות מקבלים חיותם מבחי' שרשם כמו שעלו במחשבה) ולכן לא נזכר שם הוי' בכל ששת ימי בראשית עד אחר שבת שנאמר ביום עשות הוי' כו' ובשי"ב נז' רק שם אלקים בלבד לפי שהם בחי' ירידה והמשכה להתלבש בזמן והוא ע"י צמצומים וגבורות מבחי' שם אלקים משא"כ שם הוי' שמורה על הי' הוה ויהי' שהוא למעלה מהזמן, אבל בשבת שאז העלי' מהזמן בלמעלה מהזמן שהוא שם הוי' לכן נאמר אח"כ הוי' אלקים כו'.