א'קעה

כו' ושם פ"ג שצ"ל ורעה אמונה לפרנס ולהמשיך מזון להגדיל את האמונה עד שתהי' קבועה בלב האדם ג"כ בבחי' דעת והרגשה וכאלו רואה כו' וכמו שיהי' לעתיד דכתיב ומלאה הארץ דיעה כו' ושם פ"ד שזהו"ע וידעת היום כו' יעו"ש, וא"כ כשהדעת הוא בבחי' סוכ"ע זהו גדלות הדעת אבל כשאינו רק בבחי' אמונה זהו קטנות הדעת, גם מבואר במ"א שיש ג"כ למעלה ב' בחי' דעת שז"ס כי אל דיעות ד"ע וד"ת בתו"א פ' תולדות בביאור ע"פ מים רבים ובלק"ת בשה"ש בביאור ע"פ לבבתני ועיין סד"ה כי תשמע בקול בענין לעשות הישר, וכן בנפש שייך ב' בחי' דעת אלו.

עוד כ' במא"ע שם שמחמת קטנות הדעת נמשך כל ההתרחקות שמתרחק מעבודת הבורא ית' וכעין זה פי' בתו"א בד"ה ויאבק איש בענין צרכי עמך מרובים ודעתם קצרה שמחמת שדעתם קצרה ע"כ נדמה לו שצרכיו מרובים כי לתאווה יבקש נפרד אבל אילו הדעת שלם יבוא לבחי' לשארית נחלתו שמשים עצמו כשיריים ומותר בעולם וממילא אין שייך כלל ענין צרכיו מרובים כו' שזהו מבחי' הישות וגסות כמ"ש במ"א ע"פ ושלשת תרד מאד, וע' עוד מענין הדעת בד"ה החלצו מאתכם איך הדעת הוא קיום המדות וחיותן והוא הגורם ביטול והכנעת המדות של נה"ב לגבי המדות של הנפש אלקית, ע"ד שנת' באג"ה סי' י"ב בד"ה והי' מעשה הצדקה שלום שזה נק' שלום בפשמ"ט וע' מזה ג"כ בד"ה בחודש השלישי לצאת בנ"י, ודעת עליון מחבר חו"ב שיהי' ע"ד רואין את הנשמע כו' ועיין בת"א בד"ה ואלה המשפטים מזה, וע' עוד בלק"ת בד"ה כי ההרים ימושו בפי' נפלה כי יש בהנפש ג"כ פנים ואחור בחי' פנים היינו הרצון והחפץ ומה שהוא רק ע"ד ההכרח נק' אחור, וכשהיו ישראל במעלה עליונה בבחי' ועמך לא חפצתי זה נק' פב"פ משא"כ בהיפך כשעיקר התשוקה בענינים גשמיי' נק' כי פנו אלי עורף כו' ויש בזה נופלים וכפופים כו', וזהו הנמשך ג"כ מחמת קטנות הדעת וכענין שנת' בד"ה ואלה המשפטים בפי' וזרעתי את בנ"י זרע אדם וזרע בהמה כו' זרע אדם שיש לו דעת גדול באלקות וע' בד"ה בחודש השלישי בפי' אני הוי' לא שניתי ואתם בית יעקב לא כליתם וסד"ה מי אל כמוך. והנה קטנות הדעת בכנס"י נמשך מחמת מיעוט אור הלבנה כי ישראל מונין ללבנה כי ענין מיעוט הלבנה היינו ג"כ ענין שאין הדעת עליון מבחי' סוכ"ע מאיר במ' כי היחוד עליון דשמשא וסיהרא הוי' ואלקים נק' ג"כ דעת, והאדם ידע, כי מלאה הארץ דעה את ה', ועמ"ש בלק"ת ר"פ במדבר בענין פי' אוה"מ לשון ונועדתי לך שמה ונודעתי כו', והיינו בחי' כי שמש ומגן הוי' אלקים הביטול דיחו"ע כביטול זיו השמש בשמש כו' ז"ס הדעת, ע"ד כי אל דיעות ה' המשכת הדעת עליון בכנס"י משא"כ כשאין מאיר הדעת עליון דאתרחק מיני שמשא ומחמת זה נמשך מיעוט הדעת בנשמות כו' וזהו"ע חטא לשון חסרון.

עוד פי' במא"ע שם דמחמת מיעוט הירח נמשך שאף כשיש זיווג הוא רק בבחי' אב"א, ויובן זה ע"ד מ"ש בתו"א בד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק פי' וענין לכתך אחרי במדבר בחי' אחוריים הוא בחי' אתכפיא ולא