א'קנח

התורה מצד עצמו ממשיכים מבחי' חכמה דאורייתא מחכ' נפקת כו' אלא ע"י התפלה מקודם בבחי' בכל מאדך אזי ממשיכים מבחי' כתר בחכמה ועז"נ כי קולך ערב שיש בהקול מתיקות ועריבות ועמ"ש בד"ה באתי לגני בפי' אריתי מורי כו' ומ"ש סד"ה רני ושמחי בת שע"ז ארז"ל לא זז מחבבה עד שקראה אמי פי' מקור המוליד התומ"צ ולכן התמיד שזהו ענין האה"ר ורשימו ממנה נשאר בתמידות מכפר על ביטול תורה כו' כי עי"ז ממשיך מקור היחוד דאו"א והראי' מחסידים הראשונים שהיו שוהים בתפלתם ט' שעות וארז"ל תורתן אימתי נעשית אלא מתוך כו' וכמ"ש בענין אחת היא יונתי כו' כנ"ל.

ה) וענין העשויה בה"ס (הג"ה לכאורה מאחר שנת' לעיל סעיף א' שהתורה נק' תמיד ע"ש לא ימוש ספר כו' והגית בו יומם ולילה, א"כ זהו העשויה בהר סיני שבו ניתנה התורה הנק' תמיד, ומזה נמשך ג"כ בבחי' עולה להיות עולת תמיד כי ע"י התורה נמשך העוז והכח בנפש כמ"ש בת"א פ' יתרו בד"ה בחודש השלישי ובד"ה חכלילי עיניים בענין נכנס יינה של תורה יצא סוד עכ"ה, גם י"ל) י"ל עפמ"ש בד"ה ראה אנכי נותן פ"א בענין פב"פ דבר ה' עמכם כי בשעת קבלת התורה נמשך לכאו"א מישראל בחי' הוי' בבחי' פנים שלהם בכל ניצוץ נשמותיהם וזהו ענין קבלת הדבור אנכי הוי' אלקיך כו' ע"ש ובד"ה במדבר סיני באוה"מ דרוש הראשון, ורצון זה נמשך לנשמות כו' ע"י מ"ת כו' שהדיבור הי' ממשיך להם תשוקה זו שהדיבור הוא המשכה ממהו"ע ית' לנשמות כו' ע"ש באריכות, וכמ"ש בשה"ש רבה ע"פ נפשי יצאה בדברו דהיינו מדיבור אנכי פרחה נשמתן כו' וברבות פ' יתרו פכ"ט שזהו ענין ארי' שאג, והיינו כי בחי' גבור כארי זהו ענין הארת הכתר כו' ובחי' זו לא יוכלו להכיל בהכלי, כנודע מהמשל מפני ארי' ופ"ש כו' וע"כ פרחה נשמתן בבחי' ביטול, וגם ביחזקאל בענין כמראה הקשת כו' ואראה ואפול על פני כו' אף שהי' בכתר דיצירה וכ"ש וק"ו במ"ת, ומבואר בת"א בפ' יתרו בד"ה זכור ושמור בדבור אחד שע"י שפרחה נשמתם בבחי' ביטול היש לאין נמשך להם אור חדש מבחי' אוא"ס ב"ה להיות גלוי אור א"ס ב"ה ממש בנפשותם וע"ש עוד בד"ה על כל דיבור, ואפ"ל ע"ד מה שמבואר בזהר ר"פ נח דנ"ט סע"א בענין יצחק שע"י העקדה שפרחה נשמתו אזי נמשך בו נשמה עליונה יותר מבתחילה והיינו שכל צדיק יש בו ב' נשמות א' בעוה"ז ובחי' יותר עליונה מבחי' העוה"ב ולכן נאמר אברהם אברהם שמואל שמואל וביצחק ע"י העקדה שפרחה נשמתו שמצד הבחי' השייך לעוה"ז אזי אח"כ נמשך בו הנשמה שמעוה"ב יעו"ש, ובהרמ"ז שם ביאר הדברים שהב' נשמות אלו זהו כענין עלמא דאתגליא ועלמא דאתכסיא ועמ"ש ע"פ והי' מספר בנ"י כו' אשר לא יספר כו' שיתעלו מבחי' מספר לבחי' ולתבונתו אין מספר, וזהו ענין הנשמה שמבחי' עוה"ב ע"ש בהרמ"ז פ' נח הנ"ל, והנה עד"ז ע"י שפרחה נשמתן ע"י דיבור אנכי נמשך בנשמתן אח"כ בחי' עליונה יותר כענין הבחי' נשמות דלע"ל וזהו ענין שנמשך בהם הבחי' רצון הנ"ל דבכל מאדך שלמעלה מהשכל כו' כי מאחר שפרחה נשמתם ע"י דיבור אנכי א"כ נכללו בבחי' אנכי כנר שנכלל בהאבוקה וכענין עד יעבור עמך הוי' המבואר בד"ה האזינו בענין