א'קנ

שמחמתה נתפעל לעשות חסד והוא כלי הפנימי והשפעת החסד בפועל ממש הוא כלי החיצון של החסד וג' בחי' אלו הן נק' ג"כ חב"ד חג"ת נה"י שבחסד דבחי' נה"י לבר מגופא כלי ההשפעה כו' והנשמות נמשכים מפנימיות הכלים והמלאכים נמשכים מחיצוניות הכלים ולכן המלאכים הן שלוחי השפע כו' וזהו ענין ההפרש שבין נשמת אברהם אוהבי ומיכאל פני ארי' לימין שהוא אהבה שאברהם בבחי' פנימיות דהיינו חסד שבחסד (או חכ' שבחסד כי אברהם אבר מ"ה בחי' חכ' כח מ"ה כמש"ל ע"פ קטונתי) ומיכאל בחי' חיצוניות נה"י שבחסד והנה נודע של' כלים דזו"נ דאצי' נמשכי' להיות נשמה לזו"נ דבי"ע שי' כלים הפנימי' נעשים נשמה בעולם הבריאה ואמצעי' ביצירה וחיצוני' בעשי' דהיינו שג' בחי' הכלים דז"א שהן ל' כלים מאירי' במל' וזהו ענין שהמל' נקנית בשלשים מעלות והענין התלבשות חכ' שבחסד דז"א בחכ' שבחסד דמל' וכן כולם וממנו נמשך בבי"ע אך צריך להבין טעם כל ההתלבשות מ"מ איך נתלבש כ"כ בעשי' גשמיות מאחר שהמקור הוא בחי' אלקו' ממש ואיך נתהווה דבר גשמי ממש אך הנה עד"מ מעצם הנפש שאין בו התחלקות כלל כי הרי יש מי שחסר חוש א' ואין זו פגם בעצם הנפש ואעפ"כ הרי הוא נמשך מעצם הנפש שלכן יש כמה בריות שהחושים שלהם משונים זה מזה אלא שהוא מפני שמעצם הנפש אינו נראה חוש פרטי רק הכל מתכללות ובהעלם וכשיוצא מההעלם אל הגילוי הנה ראשית הגילוי הוא במוחין במחשבה ומשם מתפשט דרך גידים דקים כיתרים ועצבים ואפי' באברים הפנימים לכך ראשית גילוי אור א"ס הוא בחכמה ובינה עילאין שהן אבא ואימא ומשם נמשך דרך חב"ד שבחסד לחג"ת נה"י שבחסד (נ"ל דר"ל דרך חב"ד שבז"א וחג"ת נה"י שבז"א אלא שאמר ע"ש חסד שהוא ראשית הבנין דז"א בעו... * דז"א ריבוי חסדים כמ"ש אנפוהי דמלכא נהירין כו' עיין במ"ש על התוספתא דבשלח דף נ"א), ומאירי' במל' ומשם נעשה התהוות בי"ע והטעם שכל התחלה צ"ל מחכמה כי חכ' הוא בחי' ביטול כו', וזהו ענין ישראל לי ראש כי בנין עולם מתחיל מחסד כמ"ש עולם חסד יבנה יום ראשון יהי אור חסד שבחסד יום ב' גבורה שבחסד כו' וישראל לי ראש הוא בחי' חב"ד שבחסד (נ"ל ר"ל דהיינו חב"ד דז"א והתורה נמשכה מאו"א עילאין וזהו ענין שישראל ע"י התורה ממשיכים אוא"ס שיתלבש באו"א עילאין ואח"כ בפנימיות הכלים שהוא חב"ד דז"א ששם שרש הנשמות ועי"ז מתלבשים אח"כ בחג"ת נה"י ומשם עד העשי' וכו').

קיצור. הנה ענין אורות וכלים האור הוא גילוי אור המאציל בלי מה והכלי הוא חכמה וחסד ולכן מה שנק' ע"ס היינו ע"י שהאור מתלבש בהן כמו שע' זקנים לא היו ראויים לנבואה מצד עצמן אלא לפי שהיו אצל משה ואצלתי מן הרוח.